|
כל האורות כבו מזמן
האנשים הלכו אל תוך ביתם
המוזיקה חדלה נגינתה
והנה שוב בצד יא נשארה
בתוך בית גדול ושומם
קירות לבנים מאיימים
נשבאת אל תוך עצמה
בוהה שוב בדמותה בראי
שונאת את מה שהיא רואה
וזה כבר שידור חוזר
את הסרט הזה היא מכירה
הפעם היא כבר לא ילדה
עכשיו קצת יותר גדולה
הדמעות חזקות יותר מאי פעם
מנסה להבין ולא מצליחה
שקרים ןהבוחות שווא
מאיימים שוב לפגוע בנפשה
והכאב גדול מנשוא
גם המראה יותר גדולה
לפעמים היא מרגישה כה בודדה
לעתים תוהה על קיומה
אולי אם היא רק תעז
אם רק היא תנסה ללכת
הכל יהיה אצלה אחרת
זה שוטף את פנייה הארוכים
שנראים לה כה זרים
"מי זאת?" היא שואלת
"על מי אני מסתכלת?"
כבר לא יכולה להכי בעצמה
נראת שונה ממה שהיא דמיינה
השאלות מציפות את הראש
והטיפשות סובבת סביבה
איש כבר לא יוכל לחדור
הרי היא עדיין נעולה
מנסה לראות ניצוץ קטן של אור
אך לחינם, הכל שחור. |
|
|
-אבאש'ך
ערומקו?
-לא תמיד. בגלל
העומס הוא עושה
משמרות עם אמא.
אפרוח ורוד. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.