פרק א' - הפרידה
===========
    "אבא לא אל תילך!!" אמר הילד הקטן דורגות' שראה את אביו
החסון והמזוקן מנשק את אימו לשלום
לפני שהוא יוצא אל מלחמתו בין אבירי השלג אל אבירי המדבר.
"אל תדאג בני, אני יחזור ואביא לך את דגל הטירה של אבירי
המדבר, אתה תהיה גאה באביך"
אמר הלוחם המזוקן בקול מנחם.
"אתה מבטיח אבא?" שאל דורגות' הקטן בקול חושש.
"אני מבטיח בני" אמר בנחישות ומיהר לכרכה המחכה במורד השביל,
מאחורי שער הטירה שהיה ביתו.
"אדוני, הכל מוכן?" נשמע קול מכיוון הכרכרה.
"כן, אני מיד מגיע" צעק זולטן, מביט מבט אחרון בבנו, מנגב את
דמעותיו שלו ודוהר לכיוון הכרכרה.


    נשמע קול דהירה, פרסות סוס נוקשות על שביל האבן הגדול
המוביל לטירת בני אומפן הגדולה.
"אמא אני חושב שהשליח הגיע" אמר דורגות' הנער הצעיר, בעוד הוא
מתאמן עם חרבו וקולות חתיכת האוויר נשמעים בחוזקה.
"תודה אני מיד יורדת" אמרה אימו בקול מאושר, קיפלה את שמלתה
ורצה במורד המדרגות.
"אה, שנים לוקח להגיע למקום הזה" חשב לעצמו השליח באנחה.
"בישביל מה הטירה הזאת כל כך גדולה, ורחוקה.. חיים פה רק אמא,
בן ומספר משרתים" חשב לעצמו השליח בתהיה.
הטירה, מסתירה את אור השמש, הייתה גדולה למדי, אפורה וחלודה.
ישנה הייתה הטירה הגדולה של בני אומפן , היא שירתה את משפחת
אומפן עוד בזמן העבדות.
מטפסים נראו על רוב הטירה הישנה.. חוסמים את הסדקים הנראים
אפילו מרחוק.. אך המראה מבפנים היה שונה לגמריי.. שטיחי ארגמן
פרוסים מקיר לקיר, כיסאות משויפים מרופדים בפרוות, מסודרים
סביב שולחן העץ המפואר.
האח היה תמיד דולק. לארה, אימו של דורגות' הייתה ידועה בסיבלה
מקור ולא היה זמן שמשרתיה לא היו בודקים אם האח אולי במקרה לא
דלוקה.
"או, סוף סוף הגעת" אמרה לארה לשליח בקול מלגלג.
"כ-כן אני מצטער על האיחור גברת אומפן" אמר השליח בקול רועד,
מושיט לה מגילה עטופה בסרט אדום.
"זה ממסדר אבירי השלג לגבריתי" אמר השליח ברישמיות ופנה עם
סוסו לאחור, דוהר במרץ למטרתו הבאה.
קול דהירת סוסו נשמע חזק וברור על שביל האבנים, אך לאחר כמה
שניות, נחלש עד שנמוג.
"אני ייפתח את זה בפנים, אני מתחילה להתקרר" חשבה לעצמה לארה
ורצה לעבר שער הטירה הכסוף.
"אמא קיבלנו הודעה?" שאל דורגות' בציפייה.
"כן יקירי השליח טוען כי היא הגיעה ממסדר האבירים"
"טוב, אני מייד יורד" אמר דורגות' בפחות התלהבות, אחרי שהבין
שזהו לבטח עוד מכתב רישמי ומשעמם.
קולות פתיחת הסרט נשמעו חרישית, ופריסת המגילה נשמעה על פני
השולחן.
"לגברת אומפן ובנה" הקריאה לארה לדורגות' ברישמיות, בהרמת
גבה.
שניהם לא ידעו במה היה מדובר.
"תמשיכי לקרוא אמא" אמר דורגות' בציפייה.
"נמסר לנו ממסדר אבירי המדבר (אשר כבר שנתיים היה בשלום עם
מסדר אבירי השלג) אשר גופת זולטן אומפן נמצאה לא מזמן בחולות
המדבר, ותובא לביתכם לקבורה ראויה בבית אומפן"
לארה לא הגיעה לסוף, השאר הייתה אנקת תדהמה.
"אבל, אבל אמא! אמרת שאבא עוד חי, אמרת שהוא עבר למסדר המדבר!"
צעק דורגות' בקול מופתע, לא יכול להסתיר את גוש הבכי המקשה על
דיבורו.
"לא בני, אביך גרוע מבוגד.. אביך מת" אמרה לארה בקול חנוק,
והתפרצה בבכי, נותנת לראשה לשקוע בין ידייה.