ושוב לקחת תיק גדול,
שוב לרוקן ארון מהכל.
עוד בכי ועוד כאב,
ועוד דפיקות חזקות בלב.
היא פוסעת בשבילים,
מביטה לשמיים, בכוכבים,
מחייכת לעצמה בשקט,
ממשיכה היא לבד ללכת.
והראש ריק ממחשבות,
גם העיניים כבר יבשות.
שוב היא נפגשת בעולם הרחב,
עולם שאותה כל כך לא אהב,
ושוב חוזרת אותה מנגינה,
עוזרת לה לכבוש את כאבה.
ושוב פסיעה ושוב צעד,
כמו שהיה ויהיה לעד,
וטוב לה ככה,
ואולי קצת רע,
אך אלו הם חייה,
כך היא רק ידעה... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.