זה תמיד אותו הדבר, אותו הסיפר, אותה ההתלבטות שוב ושוב וחשבתי
שכבר נמאס, אבל לא, לא יתכן מצב בו נגיע לזה שוב.
שוב פגוע ומה עכשיו? האם כדאי לסלוח הפעם ולשכוח (כמו בפעם
ראשונה), או סתם לסלוח ולזכור לתמיד (כמו בפעמים האחרות), או
לא לסלוח ולחיות עם אבן בליבי, עם גוש שיאכל אותי וינגוס בי
וימלא אותי שנאה עד שלא אראה אור ודבר חוץ מהשנאה שלי...
לא! אני חושב שאסלח ואחזור שוב לאותה הנקודה.
אני חושב... כאלו שאין מספיק צרות מבלי שהראש ינסה להבין את
הלב... די! הספיק לי! אני לא אסבול יותר! אבל מה אעשה? מה אני
יכול לעשות בלי להרוס את הכל? שום דבר. אז מה אעשה? מה אני
רוצה בכלל?
אני רוצה שהכל יהיה כמו פעם ולא רוצה שלא נתראה עוד... (כנראה
עוד לא חטפתי מספיק.)
אז מתי יודעים שזה מספיק? מתי עוברים את הנקודה שממנה אין
חזרה?
כנראה אף פעם... |