ישבתי בבית הקפה בהפסקת הצהריים. שתיתי, להנאתי, כוס קפה מתוק
והתבוננתי ברחובותיה הסואנים של ניו-יורק בשעה זו, כשלפתע
ראיתי אדם זר מוזר בלבוש שחור עומד ניצב. הוא הסתכל במבט תוהה,
אך מחושב, סביבו. פתע נעץ בי את מבטו שהיה כטרף המשחר לטירפו,
אך אני מיד הסבתי את מבטי כלא ראיתיו. המשכתי לשתות את הקפה,
שהתקרר לבינתיים, סיימתי ושילמתי...
בצאתי מבית הקפה הסתכלתי לצדדים אך אותו אדם זר מוזר נעלם כלא
היה.
התחלתי ללכת חזרה לעבר המשרד שלי, אך חשתי שעיניים נעוצות בי.
הסתכלתי לאחור, אך לא ראיתי דבר יוצא דופן- האנשים הילכו להם,
חלקם במהירות, חלקם בריצה, חלקם הילכו לאיטם והיו כאלו שעמדו
ודיברו.

המשכתי ללכת, אך שוב הזדחלה לתוכי תחושה מוזרה שאכן יש עיניים
הנעוצות בי...
הסתובבתי שוב לאחורי והפעם "תפסתי אותו על חם." הוא תקע בי מבט
ואכן הלך אחרי, זה היה אותו אדם זר מוזר. נבהלתי והתחלתי להאיץ
את קצב הליכתי, כשאני מתנשפת הסתובבתי שוב לאחור והוא עדיין
היה בעקבותיי. התחלתי לרוץ ונכנסתי לאחד הבניינים שניקרו לי
בדרכי. עמדתי בחדר המדרגות כשאני מתנשפת בחוזקה, איני רגילה
לרוץ ריצות שכאלו, הרי כבר מזמן איני משתתפת בשיעורי ספורט...
לפתע אחזה בי בחוזקה יד. ניסיתי להתנגד אך הוא הביט בי בעיניו
המתעמקות והבוחנות כאילו מבקש להרע לי. הוא קירב את ראשו
המתולתל ואמר: שכחת את ה"פלאפון" שלך על השולחן שבבית הקפה...