|
את רוגשת כשבא לי הרגע הזה הנכון
את פורשת ידיים וסופקת כפיים אל על
ואני לא מבין ואינני יודע
אם רוצה את או סתם מין שירים שכאלה שוזרים מעצמם
ובתוך חוטי השזירה מילותייך אינן נכתבות
חרוזייך יוצאים למרחב בגאות
ואני נבוך לא יודע מדוע ואיך את איתי בראשך
וכותב לך על אגרת קטנה שמוזהבת
במילות האלוה שנתן את קולו.
מול אלפי הברכות וקללות שאנוש שלחן
ועדיין קולן ברמה אחרת שלחו אל מרום גבוה, עתיק |
|
|
ענק אחד מכוער,
ממש מפלצת,
אכזר, רע לב
ושמן כמו חבית,
היה מתנפל על
כפרים, משפחות
חוטף לו - ואוכל
לצהריים ילדים
בכפית.
והייתה לו אחות,
ענקית - אבל
פ'סדר.
כלומר רחומה,
נחמדה, לבבית.
"איך אתה לא
מתבייש???" צעקה
על אחיה, "לאכול
ככה ילדים
בכפית?!"
התבייש הענק, כי
הבין שזה לא
בסדר, והחליט
מעכשיו אחרת
להתנהג. ובאמת,
הוא שינה דרכו
לגמרי - ואת
הילדים הוא אוכל
עכשיו במזלג. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.