עת מוסיקה שמימית מתנגנת וכבר את היכלי נפשי בצלילים ענוגים
כובשת
נבלע היומיום ברקע ונחבא מאחורי מסך זוהר ורוד
ברגע מופלא זה של חסד נדיר
ממלכות הרגש הנסתרות נגלות במלוא ההוד  
ברגע זה של מתיקות ורוך
מתעוררים כמיהה עמוקה וכיסופים חסרי מנוח שאין להרוותם
הלב משתוקק ליופי לא ידוע לא ניתן להגדרה ברורה
ועולה על גדותיו
בעוד עצבות דקיקה צפה ועולה ניצב האדם מול חייו
מפויס ומאושר אפוף געגועי עבר פרי שעטת זיכרונותיו.
היכן שרגעים של נחמה עדינה מרחפים:
מגע יד מלטפת בחיבה וחיבוק אוהב מעניקי רוגע ושלווה
מבליחים פתע בזה אחר זה ונעלמים כבזק
ובדיוק כשהכול כמעט נגוז
שוב שוצפים הרגשות רכים עד דמעות ואף ביתר עוז
כזרמי המעמקים אשר בבטן האדמה גועשים  
בשעה שמראות מחממי לב את מחשבתי שוטפים  
ולאורם  אתפעם עד כדי מחנק
לא יודע מנוח משתוקק בכל מאודי מכאן ועד עולם
ובהכירי בכך אתנער אט אט מתוך שרעפי בחזרה אל העולם


נכתב בהשראת האדאג'יו המופלא בקונצ'רטו לפסנתר מס.23 של
מוצארט