עכשיו, כל שנשאר זה רק- לאונרד כהן ואני,
בין הכפר לואדי, כתם חורש יחידי.
וקודם ניקח את מנהטן ואחר כך את ברלין,
או שקודם ניקח את בית לחם ואחר כך את ג'נין.
גבהות מפוזרות, (רוני ודאי היה קורא להן פטמות).
חזה נפול של אדמה זקנה ותשושה.
ועכשיו,
זה אני שניצב, אל מול זריחה,
עוד שבע דקות לערך, מסתיימת השמירה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.