מרגש לראות עוד יופי, בעולם האפור הזה.
כיף לי לראות את מוכרת הפרחים, שמוכרת רגשות לאנשים שרובם חסרי
רגשות. כיף לי לראות את הצבעים, אשר חסרים בי כרגע, אבל המראה
הזה גורם לי להתמלא שוב.
כן, שוב אני מלא רגשות לכמה דקות ולאחר מכן, אני מתרוקן שוב.
הלל לך, מוכרת הרגשות, המשיכי במלאכתך הברוכה, מלאכת הצבעים,
מלאכה אשר שייכת למעטים, שהם הרי המיתוס.
שאל האביר את מוכרת הפרחים:
"לאן פנייך מועדות?"
"אני, בשאיפה אסע לתל-אביב, בעקבות אחותי", ענתה.
"השמרי לך ילדה, מפני שאת הולכת לעיר האפורה מכולן, הרס
התרבות. חוסר הרגשות שם, אפשר להריחו ממרחקים. אל תאבדי את
הצבעים שלך והזהרי מהאנשים האפורים."
אמר והמשיך בדרכו, ברכיבה מהירה.


20.3.1997