עבר זמן מאז אותו השעה בשבת בה מסיימים לסעוד סעודה שנייה
ופונים למיטות להתענג בשינה, שהרי שינה בשבת - תענוג. מכיוון
שהיה זה ראש השנה התפילה התארכה לה ולא ממש הרגשתי צורך לישון,
אלא להיפך - רציתי להתפלל עוד ועוד ובכוונה גדולה. באנו להמליך
את הקב"ה והתכוונתי לעשות זאת כראוי. בנוסף, מסורת היא לא
לישון בראש השנה כדי שמזלנו בשנה החדשה הבאה עלינו לטובה לא
יהיה רדום וישנוני.

היינו בחזרת הש"ץ של תפילת מוסף. קולו הערב והחינני של החזן
גרם לאווירה נעימה בבית הכנסת המאולתר שלנו, שבשאר ימות השנה
משמש כאולם אירועים של המתנ"ס המקומי.
כאשר נכנסתי בבוקר לאולם שמתי לב לשומר הגוי שישב עם כמה
פלאפונים סלולאריים קשורים לרצועת מכנסיו ואקדח מבצבץ ממכנסיו.
הוא היה גוץ עם זקן צרפתי בעל מבנה גוף אימתני .
הוא חבש כובע צמוד לראשו והליכתו הייתה בטוחה. אפילו חשתי
זעזועים ברצפה כשהוא הלך.
אמרתי לו: "בוקר טוב" בסבר פנים יפות והוא גם ענה לי בסבר פנים
יפות. אחרי זה המשכתי הלאה אל תוך האולם. פתאום באמצע "מוסף"
ראיתי אותו נכנס לאולם וניגש לרב שישב במקומו. הצלחתי לשמוע
שהוא אמר לו : "אני צריך ללכת. אשתי מחכה לי בבית, הזמנו חברים
לחגוג את השנה החדשה שלכם". הרב לא ענה לו, כי לא מדברים מסדר
תקיעות ועד סוף התפילה, ובמקום לדבר הראה לו במחזור איפה אנחנו
בתפילה כדי לרמוז לו שעוד מעט אנחנו מסיימים. השומר הלך ונעמד
ליד משקוף הדלת, שם הוא עמד בערך רבע שעה .

אחרי קדושה יצאתי מהאולם כדי ליטול ידיים לברכת הכוהנים. הוא
עדיין עמד שם.
כשכבר פניתי לחזור לאולם, ראיתי אותו עוזב לגמרי את המתנ"ס
והולך לכיוון ביתו, שמח וטוב לב.
שמעתי אותו מדבר אל עצמו: "למה היהודים צריכים שומר בכלל, אין
להם את האלוהים שלהם ששומר עליהם? אלך לי לביתי, לאשתי" והתחיל
לפזם שיר. המשכתי לתוך האולם בעודי שומע אותו שר ומפזם ונזכרתי
בפסוק: "למה יאמרו איה נא אלוהיהם,למענך עשה עמנו חסד ואל
תאחר". המשכתי לכיוון מקום מושבי וחשבתי בליבי: "צריך להתפלל
יותר חזק כי אין לנו כבר את השומר שישמור עלינו".