אתה יושב שם, ושוב עושה את זה לעצמך.
מספיק! מספיק! אני סובלת! ואתה, אתה לא?
איפה הבית שלך? איפה החברים? לא אכפת לך מכלום! אפילו לא
ממני...
אני צריכה אותך, שתהיה לידי. אבל אני יודעת איפה למצוא אותך.
שוב שם, מאחורי החומה הגדולה, בחושך. אתה תמיד שם.
אתה לא אוהב אף אחד. אתה לא מתחשב. לא מעניין אותך כלום.
יופי, שים זין! זין! זזזזזיייייןןןןןן!
נכון, אתה צודק. אתה תמיד צודק, שכחתי. שכחתי שכשאני מעזה
להגיד לך שטעית אתה מתעצבן.
אתה כועס. אתה קם אליי. כשאני מצליחה לברוח אני כבר מוכתמת.
אני בוכה... ובוכה.... והדמעות לא מפסיקות לרדת. אחת, ועוד
אחת, והשלישית כבר מצטרפת לשתיים שמתגלגלות במורד הלחיים.
די כבר! אתה מכאיב לעצמך! חתך, שניים, שלושה... ואתה לא נגמל
מזה. זה כבר אובססיה. כן כן, אני יודעת! אתה לא מסתיר ממני
כלום.
אתה בהכרה כשאתה עושה את זה? כן?
אז למה יש לך כל כך הרבה נקודות על הזרוע? ולמה אתה מדבר כאילו
קמת מהשינה?
קמת משינה?
אז איך זה שכל הבגדים שלך כל כך מלוכלכים? ולמה אתה מריח ככה?

אתה מסריח! אני לא אוהבת להיות איתך! אתה מסריח!
פעם היינו חברים. פעם, מזמן.
מי אתה?
השתנית, אהובי, השתנית.
מצדי אל תדפוק חשבון לאפ'חד! אבל אני אוהבת אותך! למה אתה לא
עושה את זה בשבילי?
לא! בבקשה! אל תקום אליי! לא עוד סימן! אתה משפיל אותי!
למה אתה שם פס כזה על העולם?
אנחנו פה בשבילך!
לא סכין! אני מתחננת! אל תעשה את זה לעצמך!
מספיק! מספיק! מספיק! מספיק! מספייייייייייייייייייייייייק!