מה כבר ביקשתי?
לא יותר מדי...
רק עוד חיבוק אחד עוטף
ועוד יד רכה שתלטף.

הבובה שלי, מקרבת אותה קרוב,
שמחתי שהיא יודעת לאהוב.
הצעצועים מחייכים לתמונות,
הקירות למדפים,
אבל אני בטוחה שאלו רק העמדות פנים.

360 מעלות.
מסתכלת, בוחנת... סערה של רגשות.
הכל פתאום מסתובב והופך לבלגאן נורא
והאור מסנוור מבעד למנורה.

מתעוררת במקום חדש ולא מוכר,
מקום מוגן ומגודר.
רק הבובה שלי מחבקת חיבוק אוהב,
ואני הולכת בעקבותיו, הולכת בעקבות הלב.

עוד אחד מהשירים שנכתבו בשעה של סערת רגשות.
לא מובן אם הייתי מאושרת או עצובה באותו רגע, אבל בהחלט קרה שם
משהו.
אני אוהבת את השיר הזה, לא יודעת למה, אבל הוא האהוב עליי.
אולי כי הוא כזה אני...