"עוצמת עיניים,
נשכבת לישון.
התקווה החלה להתפרק,
אינני יודעת היכן אני נמצאת.

אני מרחפת בחלום,
כל כך עייפה,
אך לא מצליחה לישון.
אני נכנסתי למצב כואב,
שגורם לי רק להצטער.

השאלה הרטורית ללא תשובה:
למה דווקא לי כל זה קורה?
מה עוללתי שזכיתי בעונש שכזה?"

דמעות זולגות,
רואה עיניים עצובות,
ילדה יפה, מדוע בוכה?
אך היא לא עונה,
היא רק ממשיכה בשלה,
ממשיכה לבכות,
ולנסות לחיות.

"למדתי המון:
מהי אהבה.
מהו הסבל שבה עימה.
אך הסבירו לי...
מדוע תמיד שיקרו בסיפורים?
שאהבה זה אחד הדברים הכי נפלאים?

אהבה השאירה בי חותמת,
מעין כוויה מתוקה,
שהזכרונות שלה מרים,
ולהתגבר עליהם זה בלתי אפשרי."