ג'אן דארק / בדידות |
התבוננתי בכם כשאתם אתם.
הייתם בעיני כל כך בודדים
חשבתי שזה כמו להסתכל במים צלולים
ורציתי לחבק אתכם.
ובחזרה.
אלטף את צערכם
אקשיב עד שמילים יחדלו להיות כלי ל
אשאר עד שתתאהבו בבדידותכם.
ולעולם לא תדעו
גם אני.
הרי,
אין דבר יותר עצוב
מאדם שעצוב לו.
אנו נבלעים האחד בשני
ממציאים את העצב
מחדש
ומחדש.
ושוב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|