כשראיתי אותה הולכת, לא זיהיתי אותה כל-כך. אני גם לא מתפלא
שלא זיהיתי אותה, כי לא הכרתי אותה כלל, אבל הייתי בטוח,
שכשאני אמצא אותה אני אזהה אותה מיד.
היו לה צמות, שניים, ושיער שצבעו היה לפעמים בלונדיני ולפעמים
חום, אני חושב שזה היה תלוי במצב רוחה. גם עיניה השתנו בכל פעם
שסיפרה לי סיפור אחר, מחשבה אחרת.
קראו לה דנה, ולי - טוב, לי עדיין לא היה שם. היא הזכירה לי את
צוף - חברה שלי, שאמא שלה קראה לה לפני כמה זמן, ומאז היא לא
חזרה.
מידי פעם ניסיתי להתקרב לדנה, היא הייתה כל-כך שקועה, כל-כך
שקועה בחלומות ובמחשבות, שלפעמים לא שמה לב אלי. אני תמיד באתי
לקראת דנה, כי בשלב מסוים היא תשים לב אלי, וכשזה יקרה לא
ניפרד לעולם, כי לי יש מחויבות כלפיה - כלפי דנה שלי.
דנה הייתה יושבת ליד הדלת, בכניסה לבית שלה, ואני - אני הייתי
יושב בין השיחים, ומסתכל עליה. היא הייתה כל-כך יפה. אני לא
יודע מה עשה אותה כל-כך מיוחדת, אבל היא הייתה שונה.
בעוד דנה הייתה יושבת לה, לפעמים מהרהרת ולפעמים חולמת, לפעמים
קוראת ספר ולפעמים סתם יושבת, הייתי מסתכל ובוחן אותה, בכדי
לבדוק אם זאת באמת היא. וכשדנה הייתה מבחינה בי, היא הייתה
מסתכלת, חושבת ונכנסת הביתה. בפעם הראשונה כשהיא נכנסה הביתה
הייתי בטוח שהיא לא תחזור, אבל אחרי כחמש דקות היא חזרה ובידיה
אוכל ושתייה.
אני לא יודע מה עשה אותה כל-כך מיוחדת, הרבה אנשים הביאו לי
אוכל ושתייה אבל תמיד עם דנה זה היה אחרת - זה היה מיוחד,
מיוחד כמו דנה.
היא נתנה לי את האוכל, והייתה חוזרת לשבת על סף הדלת והמשיכה
לחשוב, אבל הפעם היא חשבה ובהתה בי, היא בחנה אותי. תמיד היא
בחנה אותי. אחרי כמה פעמים שהיא בחנה אותי, הבנתי שהיא בוחנת
את כולם, היא חודרת אליהם.
''דנה תמיד הייתה סגורה ותמיד תהיה'' זה מה שצוף אמרה, אבל היא
גם אמרה שדנה מאוד מיוחדת, וזה מה שסיקרן בה.
אני חושב שדנה ידעה מי אני, אבל פחדה, כי כשהסתכלה אלי ובי היא
נזכרה בצוף שלה - צוף שלי.
השיחה הראשונה שלי עם דנה הייתה על צוף, ומי היא הייתה בשבילה,
ועל איך שהיא יודעת שייקח לה זמן לפני שתספר לי דברים כמו
שסיפרה לצוף, אבל היא הבטיחה לי ללא מילים, שיום אחד נדבר על
כל מיני דברים חשובים ולא חשובים.
ככה באמצע יום באלול הרחוק קיבלתי את שמי הראשון, שמי היחידי,
שמי המיוחד, הוא מיוחד כי דנה קראה לי, דנה נתנה לי את השם
אחרי שמצאה שם שיתאים לי, שיתאים אותי.
וכך התחילה ביני לבין דנה מערכת יחסים עמוקה, ללא מילים וללא
הבנה, אלא רק שתיקה. השתיקה הייתה כל-כך עמוקה וטעונה, שלאחר
כמה ימים פשוט הייתי צריך מנוחה, ודנה - דנה הבינה, כי גם לה
היה קשה.
המערכת שלנו לא הייתה מושלמת, וגם לא פגומה אלא מערכת שלי
ושלה, מערכת שאם אני אנסה אותה עם מישהו אחר - היא לא תחייה.
ולאחר כמה חודשי אלול חמים צוף קראה לי, היא אמרה שצריכים אותי
שם, ולא צריך לומר לדנה מילה כי דנה יודעת, דנה מבינה.
רציתי ללכת עם צוף, כי ידעתי שזה מה שנועד להיות ודנה - דנה
יודעת. היא תמיד ידעה שיום אחד אני וצוף נהיה יחד ושיום אחד
המערכת תגיע לסופה. אבל אני לא חושב שהיא תגיע אי-פעם לסופה,
כי צוף אמרה. צוף אמרה שהמערכת שלי ושל דנה חשובה, ושהיא עדין
ממשיכה גם ללא ידיעתי וללא ידיעתה.
עכשיו אני עם צוף, ודנה - דנה שוב שקעה, שקעה בהרהורים במחשבות
ובחלומות.
דנה לא מחפשת, כי דנה יודעת שמערכת היחסים שלי ושלה לא תחזור,
אלא יבוא עוד מישהו כמוני או כמו צוף, ופשוט המערכת תמשיך.
ודנה שקעה.
היא תמשיך לשקוע עד שיגיע השליח, השליח הבא.