0800
הוא כבר היה מוכן, אפוד שכפ"ץ ונשק.
היא בדיוק קמה והכינה לעצמה קפה.
אני ישנתי.
0830
הוא עלה לשמירה, לשמור עלי, עליה ועל המדינה.
היא פתחה את העיתון של הבוקר ומיד סגרה.
אני ישנתי.
1100
הוא כבר התחיל לחשוב על ירידה מהשמירה, עליה על א', על טיסה
הביתה, לאמא.
היא חשבה לעצמה 'עוד מעט הוא מגיע', היא כבר תראה אותו.
אני ישנתי.
1120
הטיל יצא.
היא החלה לסדר את הבית.
הוא זיהה וניסה להציל אותנו ואותו.
היא הורידה את הכביסה.
שמעתי את הפיצוץ.
הוא נפל במקום.
היא התיישבה בכורסא תשושה.
אני קפצתי על הרגליים מוכן לפעולה.
הוציאו אותו באלונקה בכרטיס כיוון הלוך.
היא חייכה לעצמה וחשבה, 'עוד מעט הוא בא, עוד מעט אני אראה
אותו'.
אני עמדתי בצד והתבוננתי
מתקשה להאמין.
1125
הכל היה כבר ברור.
הוא כבר לא חוזר.
היא לא יודעת.
אבל מה איתי? |