בשובי הביתה מהעבודה אני עובר דרך הרפת.
נעצר ומביט אל הפרות.
הן מסתכלות עלי כולן בציפייה דרוכה,
בוחנות אותי,
מתנשמות.
אני עומד בשקט ומקשיב למבטן.
לרגע אנחנו מתחלפים,
אני פרה ברפת, מביט החוצה עם חברותיי
אל הדבר המשונה שמפר את השיגרה.
חוזר להיות אני
ושוב מתחלף.
ככה זה נמשך מספר דקות.
אחר-כך אני ממשיך בדרך
ופוגש בכלב הקטן.
הוא מכשכש זנבו לקראתי,
מתקדם בזהירות,
כל גופו מתפתל עם כשכוש הזנב.
אני רוכן אליו ומלטפו, אחר-כך מתיישב,
אנחנו מביטים ביחד אל השקיעה.
אל הים.
אחר-כך אני חוזר הביתה.