בשובי הביתה מהעבודה אני עובר דרך הרפת.
נעצר ומביט אל הפרות.
הן מסתכלות עלי כולן בציפייה דרוכה,
בוחנות אותי,
מתנשמות.
אני עומד בשקט ומקשיב למבטן.
לרגע אנחנו מתחלפים,
אני פרה ברפת, מביט החוצה עם חברותיי
אל הדבר המשונה שמפר את השיגרה.
חוזר להיות אני
ושוב מתחלף.
ככה זה נמשך מספר דקות.
אחר-כך אני ממשיך בדרך
ופוגש בכלב הקטן.
הוא מכשכש זנבו לקראתי,
מתקדם בזהירות,
כל גופו מתפתל עם כשכוש הזנב.
אני רוכן אליו ומלטפו, אחר-כך מתיישב,
אנחנו מביטים ביחד אל השקיעה.
אל הים.
אחר-כך אני חוזר הביתה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.