הראל אדר / ירושליים |
הרגשה מאוד מיוחדת ומרפאת
שהעיר הזאת יודעת ליצור...
בסוף יום של צלצולים-
מתנתק.
זה לא אני!
זה לא אני!
ברחובות הישנים
אין כל רע.
גם רק קירות
תופסים אותך.
קול פסיעות
תקתוק של זמן אחר
אבן קיר
כאילו באה להזכיר
פעם צוחק,
פעם בוכה,
פעם עומד ומשתאה.
ניצוץ של תקווה,
ניצוץ של דמעה,
חיוך שעולה בלי סיבה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|