שכנה שלי יושבת לחלון מרפסת,
מאזינה לרדיו בקולי קולות.
רגליה חשופות, זרוקות מעל לאדן,
זרועות מקופלות מאחורי הראש.
בגד עליון שלם אינה לובשת,
ורק בתחתונים וחזיה,
מעליהם חולצה יורדת לירכיים,
הביטו - היא ממש זקנה.
ובטן יש לה משתפלת,
אני רואה אותה מהקומה העליונה,
ממול, למטה במרפסת,
לנוכחותי לגמרי אדישה,
ועל פניה מין ארשת
שלא הולמת את גילה.

כיצד ואיך היא מאזינה
לנעימות של נעורים,
לתיפופי  המקצוות (1)
לזמרים משתוללים?
לכי מכאן, את מגוחכת.
קירקסנית מהסרטים!
היא מתופפת, היא נוקשת,
פרק לפרק ממששת
באצבעותיה הקמוטות,
ראש אחורנית משלכת
ועל פניה הבעה -
ערגה כזו עוד לא ראיתי,
גם לא על פני יקירתי,
כשאנחנו במיטה,
או כאשר נצפה בסרט.
מרטיט נימים על אהבה.
ארוץ מיד, אביא את המשקפת,
נפעם משגיונות זקנה.

מ'זה הכמיהה שלך,
גברת מבוגרת,
ממה את מתמוגגת?
על מה את חולמת?
על ימי נעוריך
שחלפו מכבר?
על גבר יחיד?
על מחוך מגונדר?

ועם סי.די פשוט
ורמקול של מחשב,
צדה אושר אקראי  
על מרפסת בשקיעה.
אוי, גברת מהאלבומים,
שתהיי לי בריאה.

חמסין לדרכו
ורוח נושבת
מימית ולחה,
קצת מאווררת,
עוד אין יתושים.
את בגופיה,
כנראה מאושרת.
תבוא עליך הברכה.
חבל.
אין לי מצלמה.

(1) מקצוות - הלחם של מקצבים וקצוות