דני הוא ילד ברוך כשרונות. למעשה, תמיד הוא נחשב לעילוי של
הכיתה. זה שבעתות משבר הילדים הפחות מוכשרים בכיתה, יודעים
שאולי אצל דני, שגם היה חבר טוב, אפשר יהיה למצוא מזור ומרפא
בדמות איזו לחישה עניינית שתעזור להם לעבור את המבחן. רק בעיה
אחת הייתה לו לדני, היו לו שלוש עיניים. זאת אומרת, עד כיתה ג'
הוא לא נתקל מעולם בהערות על בעיה זו, שכן עד גיל זה הילדים
עדיין לא אגרו בליבם מספיק ארס בכדי להביע בנלוזות את אשר על
ליבם. ובנוסף לכל עדיין לא ראו מספיק מן העולם! איפשהו בנפשם
הקטנה רובצת לה וודאי הידיעה שהם עדיין לא ראו כלום, ואולי
העולם אף מלא בילדים עם שלוש עיניים? במה מיוחד דני אם כך?
בנוסף, שלוש עיניים זה לא דבר כזה נורא כשחושבים על זה לעומק.
למשל, כשכל ילד שמתת האל העניקה לו זוג עיניים נתקל בהערה
עוקצנית כמו ''אין לך עיניים בראש תגיד לי?'' - הוא לא יודע מה
להחזיר בתשובה. הרי הבן אדם שברגע זה אבחן את יכולותיו
האופטיות, הוא בעצמו בעל שתי עיניים ממש כמוהו! כך שאולי יש
צדק בדבריו? תחשבו על זה שכן אל לו לאדם לדון אחר עד שיגיע
למקומו, ומה הוא אם לא במקומו אם יש לו שתי עיניים ממש כמוהו?
אז אמרתי לו, לדני, מישהו יעז לשאול אדם עם שלוש עיניים האם יש
לו עיניים בראש? בטח שיש לו! יש לו אפילו לתת לכם אם הוא רוצה!
בעזרת זה תמיד ניסיתי לשכנע אותו שאין בזה שום דבר נורא.
הילדים יכולים לצחוק עליו מפה ועד מחר. זה הכל מקנאה. לדני יש
משהו שאין לאף אחד, וכמו שכבר אמרתי לו פעם עדיף להיות אחד
למיליון ולא אחד ממיליון.
איכשהו כל ההרגעות שלי לא עזרו. הוא מעולם לא הסתפק בהיותו
מיוחד וראה בזה חסרון יותר מאשר יתרון. קשה היה לו לקרוץ יותר
מילדים אחרים, וכשהתחיל עם איזו בחורה מבטו היה מעט חודרני יתר
על המידה, אם ניתן לכנות זאת כך בפשטות. כשלונותיו שלו
והעקיצות מצד חבריו לוו בבכי תמרורים. והבכי שלו היה היסטרי.
בכי עם דמעות שניגרו מעיניו הישר אל לחיו הקטנות והשדופות.
והיה להן מאיפה לרדת לדמעות הללו...אין ספק...פי אחד וחצי
מלילדים אחרים. ומה נורא הוא בכי של ילדים קטנים. מי ינחם ילד
עם שלוש עיניים שנפגע מילדים אחרים...זה אף אחד לא יוכל לדעת.
בכיתה ג' הוא עשה חיל יתר מן המצופה. זה נכון שלפעמים המורות
חשדו בו בהעתקה, כי בכל זאת...יש לו קצת יותר אפשרויות להעתיק
מן האחרים, אבל לרוב הוא התגבר על הכל והצליח להוציא ציונים
מכובדים בהחלט. בטח ביחס לבן אדם עם שלוש עיניים. ניחן היה
בטוב לב נדיר. כאילו היו לו גם שלושה לבבות! יכול היה להכיל
בתוך גופו הקטן כל כך הרבה רגשות שלפעמים הותירו אותי מעשיו
המום. תמיד ידע להציע את עזרתו לזקנות בכביש, היה רחום וחנון
כלפי זרים ממש כשהם היו מכריו משכבר הימים. נכון שלפעמים אותם
זרים היו מעט נרתעים מטוב ליבו של הילד, שהרי איזה בעל שלוש
עיניים בימינו נוהג להציע עזרה לזרים? אבל לרוב הם שמחו לקבל
את עזרתו.
גם בבית לא טמן ידו בצלחת והיה עוזר לאמו בכל עבודות הבית.
היה מטאטא את הפינות הקטנות שאליהן לא יכלה להגיע, היה קונה את
המצרכים שאזלו טרם זמן, והיה משגיח על אחיו הקטנים פן יעשו
שטויות כשההורים היו נאלצים ללכת. תמיד הייתה אומרת לו אמו
לפני שיצאה שיפתח שבע עיניים על אחיו הקטנים בזמן שהיא איננה.
דני היה מרוצה מאין כמוהו. שהרי למי יש שבע עיניים? חי חי חי
היה מצחקק בקולו המאנפף כשל ילדה קטנה. ומיד אחרי שהיה מסיים
לצחוק היה ליבו מתמלא רוגע ושמחה, שהרי אם היא מבקשת ממנו
לשמור על אחיו עם שבע עיניים, משמע חי לו בעבר, ואולי חי עד
עכשיו, אדם שהיו לו שבע עיניים ושמר ללא דופי על אחיו הקטנים!
לא היה מאושר מדני כששמע שקיים בעולם אדם עם יותר עיניים
ממנו.
אז כשהיה נשאר דני עם אחיו הקטנטנים היה מחלק את תשומת ליבו
לשלושה תחומי עניין עיקריים. את עין שמאל היה מקדיש לאחיו בן
חמש, אלון, ואת עינו הימנית היה פוקח בחשדנות על הפרחח הגדול
מכולם, מיכאל בן השלוש. את עינו האמצעית, התכולה כשמיים
והבורקת בשטניות לא אופיינית, היה מקדיש רק לו ולרוב היה נהנה
להסתכל הוא על עצמו בזמן שבעיניו האחרות היה עוקב אחרי אחיו
שמא יעשו מעשה פרחחות כלשהו.
אך היה זה יום אחד, כשהוריו יצאו לקולנוע והוא נשאר לבד עם
אחיו, כשאירע מאורע שאין הדעת סובלת ואף אני מספר לכם עליו
כשידי רוטטת ודמעות זולגות מעיניי המועטות. השעה הייתה כבר די
מאוחרת, 11 בקירוב, ודני נתעייף מן העבודה הרבה שהשקיע ביום
החולף. לאחר שהחליט לעצום את עינו האמצעית ולהמשיך להשגיח
כהרגלו עם השתיים האחרות על הדרדקים, נסגרו מאליהן גם שתי
עיניו האחרות כמעשה שטן. לאחר שנכנע ליצרו והחל לנמנם, ניצלו
זאת הפרחחים הקטנים לטובתם. את עפעפי עינו האמצעית העצומה של
דני, הדבר שכה יחד אותו מן הזולת, הדביקו אחיו מבלי שהבחין
בהם. לכשנתעורר דני בבוקר לא חשד בדבר. ערנותו הייתה עדיין
חלושה וקורי השינה שניטווו בעיניו לא אפשרו לו לבדוק כמה
זוויות ראיה יש לו בדיוק. כשניגש למראה נתגלה לדידו מחזה
מזוויע. עינו האמצעית נעלמה כלא הייתה. במקומה נוצר רצף ורדרד
שחיבר את שתי רכותיו, קצת מתחת לקווצת השיער השחורה והמתולתלת
שהייתה תלויה לו בימים כתיקונם ממש מעל עינו האמצעית.
מזועזע מהשינוי הנוראי שחל בו, פנה מהר אל אלו שידע כי הם
האשמים. אחיו הקטנים היו הכתובת. עודו נזעם כולו וחמתו בוערת
בקרבו, נכנס לחדרו של אלון והעירו משנתו כשבהלה נסוכה על פניו
של הדרדק, ואחז בעורפו בידו הימנית. כשהוא אוחז באלון משל היה
חתול קטן, נכנס לחדרו של מיכאל. את מיכאל תפס בידו השמאלית
באותו האופן בדיוק. האחים המבוהלים הורמו לגבהים כי לא ידעו
שיתכנו, מבועתים החלו לצעוק ולצווח. צרחות שלא ברא השטן. קולם
החריד את השכנים שדפקו על דלתות הבית לבדוק שהכל כשורה. אין
קול ואין עונה פרט לבכיים הנורא של הקטנטנים. משלא נרגע בו
זעפו וכלו עבור שלוותו כל הקצין, עבר דני אל הפן המעשי
בתוכניתו. כאדם שנטרפה עליו דעתו החל חובט בחוזקה בראשיהם של
אחיו, ממש כשהם היו שק אגרוף, והחל מולק באכזריות את שערות
ראשיהם הקטנים. הצווחות הלכו וגברו בתכיפות נוראה. כעבור כ10
דקות נדמו הקולות. דני סיים את עבודתו.
כעבור כשעתיים נכנסו השוטרים לדירה.
המחזה שנגלה לעיניהם היה מזעזע. גופותיהם הקטנות של הילדים
שמתו כנראה מחנק היו מוטלות על הרצפה. מחזה כה קורע לב של שני
ילדים שהעולם עוד לא הספיק להשאיר בהם את חותמו, נגע גם ללבו
של הקצין הקשוח ביותר. הכל הופתעו היכן היו הוריו של דני בעת
המעשה המזוויע. הרי שעת בוקר מוקדמת היא, ולא יתכן שכבר היו
בדרכם לעבודה. ''וודאי עדיין ישנו בחדר הסמוך שנת ישרים בעוד
ילדיהם צווחים כמו תרנגולים לפני שחיטה'' העלה כאפשרות אחד
הקצינים הזוטרים מצוות החקירה, אגב הצטמררות מהסנאריו הנורא.
להורים של דני לא היו אוזניים.
שכחתי לספר את זה? ראבק...אני תמיד שוכח דברים. אני מרגיש שחסר
לי משהו.
|