|
אנו פונים לאזימוט
של מרחק ההולך ודל
של שתיקה מתארכת
גב אל גב
של ניכור התוסס
והולך ומרעיל
את הבאר
ממנה שתינו
כמוכי שיגעון
של שתיקה המופרת
בשריקתן של רוחות
בחדרי לב מתרוקנים
בפראות מדם אהבתי.
פשטתי את חליפת הצלילה
סגרתי את ברזי החמצן
וצללתי לבאר מבטך
שלא על מנת לצאת.
תועה, בוכיה, מדממת
נדה במחוזות אפלים
מיישרת קפלי אכזבה
בתכריכיה ההדוקים.
חלוקים יבשים
מעוטרים מאובני העבר
כך מות אהבה חרוט
כמאובן על לוח ליבי.
האספלט רץ מול עיניי
הכביש לא נגמר
האוטובוס שועט קדימה
כאילו אין מחר
את יושבת הפוך לכיוון הנסיעה
כדרכך מעולם ואינך מסתחררת
ואני עוטה את הבעת הכלימה
ומביט בחטף אל זרה כה מוכרת
ואין מחר.
עוד אתמול נושך בעקבו
של מחר חדש עם שחר
של מחר שיאסף אל ידידיו
האתמולים
המושלכים לצד הכביש
קמלים ובתוכם
תמונות חיינו שהיו. |
|
|
סאורון?
קטן עליי.
לורד וולדמורט,
סבור שממעיטים
בערכו. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.