הופעת ככוכב שביט בשמיי
זהרת כמיליון חנוכיות
נעלמת, מותירה אחרייך
שובל מרהיב של דמעות.
זוהרת בהילת מלאכים
מקסימה מופזת כוכבים
וכשכבה השביט
הועם זוהרך והחשכנו.
אלי, אלי עזרני
מן המצולות השיבני
הן טבע שביטי
סוחפני למחוזות כיליון.
הים רותח בזעם
על כי נפלו לתוכו
השקר והעמדת הפנים
ארוזים בחיוך כוכבים.
נימפה מפוחדת, יפה
גלשה מן הים בחופזה
אל ההר בריצה, בוכייה
שמה פעמיה, וכשלה.
בת אדם בת אנוש
בת רפיון ושגגה
לא תדע כי כזאת היא
עד אשר יטיחנה הצחוק
באדמת המציאות.
בכל קמט עייף מסתתרות השנים
מותירות משקעי נסיון
נתיב לדמעות שתזלוגנה
עת נשבר השבר. |
