כה אמרה הדס בת חיים בן ישעיהו לבית אבן-טוב: "טרררטטטטטה...
חיחיחי. האהאהא! יו אתה פסיכי".
ויאמר ה': "מו!" ותאמר הדס: "גדול! האהאהא".
ויהי ביום השלישי ותלך הדס בשדה ותראה עז.
ותאמר לה: "עז עז, ספרי לי מה אומר ליבך?"
ותאמר העז: "מה!!" ותראה הדס כי מההה ותאמר: "מיאו!".
ויהי בוקר ויהי ערב יום חמישי בטרמינל.
ויאמר אור: "איכסה טרמינל! ממש גועל נפש. גם חרא של מוסיקה וגם
דיג'יים על הפנים".
ותאמר הדס: "זה מראה שמזמן לא היית שם".
ויראה אור כי רע ויפליץ בקול תרועה.
ויהי בוקר ויהי ערב יום חמישי עדיין.
ויאמר אור: "כוסאמק יש לי עבודה כלבו ערב. אין לי כח".
ותאמר הדס: "אתה לא חייב".
ויאמר אביוס: "הכל זה כאן ועכשיו".
ויאמר אור: "שם ואחר כך".
ויהי בוקר ויהי ערב עדיין יום חמישי.
ויאמר אור: "איך היה בוקר וערב ועדיין יום חמישי?"
ויאמר ה': "מיאו".
ויראה אור כי מיאו ויפליץ.
ויהי פלוץ ויהי פליצה עדיין יום חמישי.
ותאמר הדס: "בא לי להפליץ מרוב שאתה מדבר על פלוצים".
ויאמר אור: "אז תפליצי".
ותאמר הדס: "ה ה ה צפוי".
ותלך הדס בשדות עוד פעם והפעם לא ראתה עז. ותראה את הרב עובדיה
יוסף מזיין כבשה בתחת. ותאמר: "איכס".
ויאמר הרב: "למה? זה כשר למהדרין".
וילך הרב עם הכבשה למקום נח יותר.
ויהי צהריים ויהי בוקר עדיין יום חמישי.
או שיום שישי.
אוקי. יום שישי.
ויאמר ה': "למה בראתי אתכם? אתם דפוקים לגמרי! תפסיקו עם
הסמים".
ותאמר הדס: "אז למה בראת לנו סמים?"
ויאמר ה': "לא לגעת. זה שלי".
ויהי ג'ויינט ויהי באנג יום שני.
ותלך הדס לשיחת כיתה.
ויצחק אור על שיחת הכיתה.
ותתן לו הדס צ'אפחה באזור המפשעה.
ויאמר אור: "איה! זה כואב".
ותאמר הדס: "לא קוראים לי איה!"
ותבוא איה ותאמר: "מישהו קרא לי?"
ויאמר אור: "לכי יא קונפה לכי תמצצי לערבי ג'ינג'י עם
קוקיות."
ותאמר הדס: "נו מתי אתה ממשיך לי את הראסטות?"
ויאמר ה': "חלאס עשיתם לי כאב ראש!!!"
וישמחו ויחגגו ויחוגו את היום ויקראו לו יום חמישי אפילו שזה
יום שני - יום כאב ראש לה' ולכל עם ישראל ואמרו מו!
ותכין הדס פרת מזל.
ותמכור אותה בשנקין בשקל ועשרים.
ותעשה מיאו.
וזהו