|
השעה כבר מאוחרת.
אנשים מתחילים לעזוב.
השמש כבר שוקעת באופק
ואפשר לראות את ההשתקפות במים.
מסביב מתחיל להיות שקט
ואפשר לשמוע רק את רעש הגלים הנשברים על החוף.
אני מסתכלת מסביב.
מרחוק אני רואה ארמון חול בודד שחלקו כבר נשתף במים.
החוף ריק מאיש - נשארתי רק אני
לבד.
לצידי הכף והדלי שבהם השתמשתי בחול.
אני לוקחת את חפציי
ומתחילה ללכת לאורך החוף.
הכל כל כך שלו
יש לי זמן לחשוב.
להירגע.
להתבודד.
כבר שעת לילה מאוחרת.
הגעתי לביתי - שבעת רצון
פתאום הבחנתי שמשהו חסר
הכף - הוא נשאר על החוף
לבד |
|
|
כן. בסדר. אני
גם ממש מאמין
להם שלתינוק של
במבה יש את אותה
בלורית ג'ינג'ית
ואותו קול מעצבן
וגוף של ילד
שמנמן בן חצי
שנה. משדרים
ת'פירסומת
המחורבנת הזאת
מאז שקשקתא פרש
לגמלאות, התינוק
הזה בטח כבר בן
30, יושב כל
היום בדירה
השכורה שלו
ואוכל במבה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.