השעה כבר מאוחרת.
אנשים מתחילים לעזוב.
השמש כבר שוקעת באופק
ואפשר לראות את ההשתקפות במים.
מסביב מתחיל להיות שקט
ואפשר לשמוע רק את רעש הגלים הנשברים על החוף.
אני מסתכלת מסביב.
מרחוק אני רואה ארמון חול בודד שחלקו כבר נשתף במים.
החוף ריק מאיש - נשארתי רק אני
לבד.
לצידי הכף והדלי שבהם השתמשתי בחול.
אני לוקחת את חפציי
ומתחילה ללכת לאורך החוף.
הכל כל כך שלו
יש לי זמן לחשוב.
להירגע.
להתבודד.
כבר שעת לילה מאוחרת.
הגעתי לביתי - שבעת רצון
פתאום הבחנתי שמשהו חסר
הכף - הוא נשאר על החוף
לבד