סתם עוד יום שיגרתי ומגעיל, שיעמום עצבני משהו בילתי סביל,
אפילו אין לי כוחות להחזיק כבר את העט, גם ככה שום דבר לא ממש
יוצא!
והינה הדיכאון שוב פעם החליט להשתלט, כנראה לא היה לו נעים
שאני לבד אז הוא החליט לקפוץ לביקור, רק שהוא קצת מתנחל
המיזדיין!
ובאמת ניסתי להראות לו שהוא לא ממש רצוי, אפילו קמתי מהמיטה,
התלבשתי, הסתרקתי, חייכתי, יצאתי, והוא כלום! לא הזיז לו, הוא
נשאר, פשוט חבר אמיתי, הוא לא מהנוטשים! כנראה שבאמת אכפת לו
ממני!
ואחרי חושבים עם עצמי החלטתי לתפוס אותו לשיחה:
-מר' דכאון היקר!
אם אתה זה שבא לבקר את כולם אז מי בעצם מבקר אותך?
-מר' דכאון היקר!
גם אתה לפעמים מרגיש לבד?
-מר' דכאון היקר!
אייך זה שאני זרקתי אהבה, ועכשיו אותה אהבה זורקת אותי?
הרי אני כבר זרקתי אותה!
-מר' דכאון היקר!
יש לך שחטה?
-מר דכאון היקר!
מתי תלך?
אך מר' דכאון היקר החליט לא לענות לי, הוא בטח יושב לי על הכתף
וניקרע עלי מצחוק!
בעצם אני חייבת לך המון תודות מר דכאון היקר, הרי אתה למידת
אותי אייך להקפיץ טקילה ולישתות הרבה בירה, אתה לימדת אותי
אייך ליצחוק בכאילו, ואייך לאהוב בכאילו, ואתה לימדת אותי אייך
לקום בבוקר אחרי ששתיתי טקילה ובירה!
אז תודה! באמת תודה!
ועכשיו תעשה טובה ותיסע לשלום! להיתראות! אינני צריכה אותך
יותר, כבר למדתי הכול, אתה רואה מר דכאון היקר! אני תלמידה
טובה!
באמת שאני תלמידה טובה מר' דכאון היקר!
תראה לי את הדרך הנכונה,
ותיתגלה אלי כשאבכה לבד בחושך במיטה,
ותיהיה מעלי, לא מתחתיי,
בישבילי - תיהיה הפעיל,
בישבילך - אהיה הנפעל
אני יהיה הסביל, ואתה הנסבל,
וכשאני יעזוב, אל תבכה, תן לי להשתחרר ולהתכווץ, ולאט לאט אני
יעלה למעלה, כבר התגעגעתי לשלווה שם למעלה,
וכשאפול אל תתפוס אותי,
תן לי להשבר ולכאוב לבד,
ותשאיר אותי שם על הרצפה הלחה, רק תבוא כל יום לבקר,
ותלך, רק אחריי שתוודה שאני יושנת בשקט לבד במיטה
ולקום ולהתעורר אני כבר לא יוכל,
ורק אז תוכל ללכת, וכשאני יעזוב אל תבכה.