היא אמרה שאין לי רגש. שאני אנטיפט ושביום שחילקו את המכשיר
הזה בגוף שאיתו מרגישים הייתי חולה. או שפשוט פספסתי את ההסעה
בגלל הגשם. איך שכל כך קל להאשים את הגשם! אני, לעומת זאת,
בכלל לא מסכים איתה. מרגיש ועוד איך מרגיש - לפעמים כואב לי
הראש ובצפירות אני עומד. וכשיש פיגוע אז גם אני מאלה שיושבים
שעות מול הטלויזיה ורואים את אותה תמונה שוב ושוב וביום שאחרי
מקללים את הערבים. בטח, הכי קל להאשים את הערבים!  
והיא עוד אומרת שאני לא מרגיש... ליתר דיוק שאני חסר רגש, שזה
בעצם מסביר את הקטע עם הכאב ראש - כי מרגיש זה גם להרגיש, נגיד
שמישהוא שונא אותך או כשקר בחוץ - ואילו רגש זה משהו כבר יותר
עמוק.
הפסיכולוג שלי אומר שזה משהו בבפנוכו שלי שמונע ממני להשתחרר (
מי זה מני?? ) ושאני חייב להיות ולהרגיש יותר חופשי ורשם לי
חופשה, שבוע בסיני. כשחזרתי כלום לא השתנה - אז היא קיללה גם
אותו. טוב, כולם מאשימים את הפסיכולוגים שלהם, לא??


בהתחלה תירצתי את זה ביציאות הגרועות שהיו לי. לא בשירותים,
בצבא. אחורי זה אמרתי לה שזה לא היא - זה אני. את המשפט הזה
למדתי מכל הסדרות דרמה הדביליות בטלויזיה. אלו שהכוכבת היא
פצצת עולם בערך, אבל תמיד יש את הדביל שזורק אותה ואומר לה את
המשפט הזה. בכל אופן, אמרתי לה שאני פה זה הלא בסדר ושהיא יפה
ואחלה והכל, אבל אני פשוט לא אוהב. לא רק אותה, בכלל. ושאף פעם
לא אהבתי אף אחת מהן - אז למה שהיא תהיה שונה?? האמת, שכל
הסיפור הוא שלא נעים לי לזרוק אותה כי היא חמודה וכיף להעביר
איתה את הזמן, וחבל שהקשר שלנו התחיל מברירת מחדל אחת גדולה.
אהה, ושחברה שלה, זאת ששידכה ביננו - ואחר כך ביקשה " תנסה, לא
ילך -  לא ילך, אבל לפחות תנסה כמה שבועות"   ושהיא במקרה
אחותי, אז היא אמרה לי שהפעם זה יהיה שונה. כי היא נראית טוב
ויש לה אחלה אופי - כמו מירי, או מיכל - או כמו כל השאר שיצאתי
איתן כי " ניסיתי, כמה שבועות, לא ילך לא ילך - אבל ניסיתי"
איך אני לא לומד את הלקח??

אז בלילה של אתמול, אחרי שהיא כאילו זרקה אותי ויצאה מכאן בוכה
ומלווה בפרצוף המאשים של אחותי ששוב אני זוכה להכיר, אז ישנתי
בלי תחתונים, עירום כזה - אולי ככה אני ארגיש משהו!!