עומדת על גג העולם סתם לבד
מביטה, משקיפה על מה שתכף נאבד.
החיים ממשיכים הם לא עוצרים
להסתכל, ממשיכים לא לחשוב
להדחיק, לקפל

עומדת ומעשנת את הסיגריה האחרונה
מביטה לרקיע
ורואה אכזבה.

רואה את אורות העיר הענקית
ואת קולות המכוניות ואת קולם של הילדים
שזועקים
רואה את קולות האנשים שכואבים

רואה עוד פיצוץ של בניין לידי,
רואה ומרגישה את הבניין מתמוטט
יחד איתי.

פתאום אני לבד, מתחת לגג
זועקת שיבואו, כך זה יהיה לעד.

אני כבר לא על הגג, וגם לא מתחתיו.
הנפש כואבת ולא מבינה הגוף כבר נשאב
עמוק לתוך האדמה.