דורית אלון / זכרון ילדות |
אבא של רונית
שתי ילדות מקפצות
צוהלות
ערבוביה של קולות
צחוקנו מתגלגל
בין אספלט ומכונית
עיניו צוחקות מול עינינו
חיוכו עוטף רחב
אצבעותיו מסיטות שיער
ממצח משולהב
מחבק בזרועו
קרוב וחם
אבהות לא מוכרת
סדקים נפתחים בתוכי שחושל
מתמלאים בכמיהה
מלהיטים את דמי
מרחיקים צל הורה מנוכר
"הלוואי והיית אבא שלי"
המילים מתפרצות מעצמי
שבריר שניה
והכל קופא
מילותי רסיסים של צינה
ובטני הקטנה מתכווצת
מאשמת הבגידה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|