אנטוניו קובי קרלוס / סוף היום |
אך נפשי אינה רוגעת
אל נופים וארצות
אינה מתגעגעת
אם אשב אל מול הים
לא אראה דבר
מלבד מה שכבר קיים
השאר כבר מיותר
אך הגלים הם כנפשי
ונפשי אינה רוגעת
סועריםהם-גועשים
ואינם נותנים לגעת
אם תושיט יד אל תוכי
היא תשוב כשהייתה
מה שתיקח תחזיר השמש
כשתייבש את ידך
אם אשב אל מול הים
לא אראה דבר
מלבד מה שכבר קיים
השאר כבר מיותר
השמש שבה אל הים
כל ערב היא חוזרת
יש לה משהוא מסוים
שאותו היא רק אוהבת
ואני אשוב אלייך
אהובתי הראשונה
כי רק חופך ורק נופייך
כי רק את אינך שונה
אם אשב אל מול הים
לא אראה דבר
מלבד מה שכבר קיים
השאר כבר מיותר
את לי חוף את סוף הים
את מבינה את שתיקתי
את לי אופק סוף היום
את מבינה את שקיעתי
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|