הוא מת מטר לידו. שניהם עמדו ליד רמזור וחיכו. הרחוב היה ריק.
תיבת הפנס היתה מכוסה בחרקים והאור שנזל ממנה היה מזוהם
וחיוור. צללי עטלפים שתקניים הבהבו כשחלפו במשפך האור הדליל.
הרמזור התחלף כשהאיש צעק. הוא צעק, אי, ונפל. הוא הסתכל אליו,
מסטול לחלוטין ושאל, אמרת משהו? האיש שנפל לא ענה, הוא רק שלח
יד שאצבעותיה נוקשות ולבנות והחל לחפור בחולצה הבהירה שעל
חזהו. עיניו היו קרועות לרווחה ואימה נשקפה מלבנוניתן. הוא גם
נבהל, אתה בסדר? שאל ונרכן לעברו, אתה בסדר? האיש המשיך להלחם
בדש החולצה, חרחור חרישי בקע מגרונו. הוא נחר בפעם האחרונה
והשתתק.
אתה בסדר, אתה בסדר, אתה בסדר. הוא המשיך ללחוש ואז הוא הפסיק
את עצמו, השתלט על המצב והניח את האוזן על החזה שלו. תיקתוק
הלב נשמע היטב. תודה לאל הוא חי. הוא התרומם באנחת רווחה ואז
הבחין שהאיש עונד שעון. שוב התכופף, תלש את היד מהחזה, והניח
את הראש על הלב. שקט. אף פעימה. שקט רך ונעים. הוא החל להתנמנם
כשצופר מכונית מרוחק הקפיץ אותו. כמה זמן עבר, הוא הביט בשעון
שעל פרק יד המת. עברו שלוש דקות מאז שמת, או שישים ושלוש דקות.
הפה של האיש היה פעור, העיניים היו פעורות. הוא היה שמנמן.
פחות מארבעים.
אם הוא מת, כדאי להזעיק עזרה. אם הוא מת, צריך להזעיק עזרה.
בטח יש לו פלאפון. הוא חיפש בכיסיו ומצא משהו קשה. סיגריות.
מתאים. הוא הוציא אחת והתיישב ליד האיש המת. אל תדאג הבטיח לו,
תוך חמש דקות אני מזעיק אמבולנס. הוא חיפש מצית אבל לא מצא.
הוא מצא את הארנק, קבלה מחנות מכולת, פלאפון, אבל לא מצית. אני
שונא אנשים עם סיגריות בלי מצית, הוא אמר לאיש, אבל התחשב
במצבו וסלח לו. כמה רחובות הלאה בטח יש קיוסק פתוח עם מצית אז
הוא יקפוץ לשם וידליק לו אחת. אבל קודם כל הוא יזעיק עזרה.
כשפתח את הקופסא להחזיר את הסיגריה גילה כי המצית בפנים. אתה
אכבר גבר, אמר למת בזמן שהדליק את הסיגריה. חבל שלא יצא לי
להכיר אותך קודם. הפה של האיש נראה כמו מאפרה אבל הוא עצר בעד
עצמו. הרי בזכותו יש לו סיגריות. בזמן שעישן הוא עיין בארנק.
בתמונה שהיתה בארנק הוא נראה שונה לגמרי. היו לו תלתלים,
משקפיים אדומים, עיניים קטנות ופה סגור מרוח בליפסטיק.
קוקסינל, קבע, מת לי קוקסינל. הוא הביט שוב באיש שלפניו
ובתמונה והגיע למסקנה שהוא לא קוקסינל אלא נשוי. לא משהו אשתו,
חשב, אני אשיג מישהי יותר יפה. והיה שם כסף.
זה לא בסדר לקחת ממישהו כסף. אבל הוא כבר לא יצטרך אותו. מצד
שני אשתו שבתמונה תצטרך כסף למימון ההלוויה. הוא יקח עשרים
שקל, שכר טירחה. השאלה היא מאיפה הוא יביא לו שלושים שקל עודף.
הוא מישש בכיסים אבל לא היה לו שם כלום חוץ מפתק החלפה מלפני
שנתיים של דיסק שקנה. הוא יהיה חייב לאשתו שלושים שקל. זהו.
הוא יחזיר לה בשבעה. ואם היא תבכה? הוא יתמודד עם זה. כן. הוא
ילך לשבעה עם ציון. ציון יודע איך מתמודדים עם נשים מבוגרות.
קול יבבה חרישי הסתנן לדממה. הוא נבהל וחיפש בקדחתנות את
מקורו. צל עטלף רפרף מעליו וצימרר את עורו. הפלאפון המשיך ליבב
בקול חרישי. עוד עטלף חלף ועוד אחד. הפלאפון מתקשר איתם. הם
חושבים שהוא חרק. הם ינסו לקחת אותו לקן שלהם ולהאכיל את
הגוזלים שלהם בפלאפון ואז הוא לא יוכל להזמין את ציון לשבעה.
הוא חייב לעשות משהו. הוא חייב להרגע. הוא הוציא זנב קטן הדליק
אותו במצית של המת והרגיע את עצמו בכוח. הפלאפון הפסיק לצלצל.
ידעתי. הוא שיבח את עצמו. הכל תחת שליטה. הוא זרק את הבדל לתוך
הפה של האיש ונפנה לפלאפון. על הצג היה כתוב שיחה שלא נענתה.
הוא שיחק קצת בכפתורים ושם הופיע על המסך, דליה מ. הוא התקשר
אליה. חיימק'ה, זה אתה, ענה קול ישנוני, מה קרה. לא בדיוק, הוא
שמע את עצמו עונה, זה ידיד שלו, אודי, חיימק'ה לא יכול לענות
כרגע. אודי? אף פעם לא שמעתי עלייך, אמרה דליה. זה בסדר אמר
אודי, אני אף פעם לא שמעתי עלייך. אני אחותו, אמרה דליה. לא
ידעתי שיש לו אחות, ענה אודי בכנות. טוב עד לפני חמש דקות
אפילו לא ידעתי שהוא היה נשוי. הוא עדיין נשוי, אמרה דליה ויש
לו שתי ילדות קטנות. תראי דליה, את עומדת לגלות שמספר דברים
השתנו במצבו של אח שלך, אמר אודי בחשיבות, עד הערב הוא היה
נשוי עכשיו כבר פחות. סליחה, אתה מוכן לחזור על זה, קראה דליה
ואז חש חבטה בכתפו.
דבר מה כהה צנח מהשמיים, פגע בגבו וניתר למדרכה. זה היה עטלף,
גם הוא היה מת. היו לו פנים כעורות ומאיימות. אפו היה פחוס
וזוג אוזניים גדולות ועירומות הזדקרו מראשו השעיר. הלו, הלו,
צעק הפלאפון אבל הוא היה עסוק בעטלף. כולם מתמוטטים לי היום,
הוא אמר ברחמים עצמיים. הוא הוציא עוד סיגריה מהקופסא של
חיימ'קה, ובזמן שעישן נגע בקצה הנעל בעטלף המת, לודא שהוא מת
באמת. הפלאפון שוב יבב. מה עכשיו דליה? שאל. תגיד לי, מתי הם
נפרדו? שאלה דליה. הם לא, הוא ענה לה, הם פה ביחד.
- איפה פה?
- פה ברחוב.
אז מה אתה מקשקש לי במוח אמרה דליה, תן לי את אח שלי עכשיו.
קח הוא אמר לעטלף והצמיד לאוזן הגדולה שלו את הפלאפון. העולם,
כך הבחין החל להשתנות. הכוכבים שמעל האנטנות נעלמו. מחלק
עיתונים על טוסטוס עבר לידו והשליך עיתון לתוך חדר מדרגות. איש
לבוש בחליפה נכנס למכונית ונסע לעבודה. באופק הרחוב הופיעה אשה
בנעלי ספורט אדומות ונעלמה בריצה אל השדרה.
אני אוהב את החיים חיימק'ה, הוא אמר, והציץ בשעון שעל פרק ידו.
הם כבר ימצאו אותך.
השעה היתה מוקדמת, אבל הוא הכיר מקום אחד שבדיוק נפתח ומגיש
כריכים מעולים. והיו לו חמישים שקל.