יש לי בעיות מצפוניות, אמר קובי, היה כתוב בעיתון שהם אחים
שלנו. סגן בן-יצחק לא איבד את העשתונות. קובי, ישראל זו מדינה
דמוקרטית, ואם אתה לא רוצה להישאר מרותק לבסיס חודש שלם כדאי
מאוד שתעלה למעלה ותתחיל לפנות.
המחלקה שלנו קיבלה פקודה לפנות את מאחז הרצל, אבל כשהגענו לשטח
גילינו שהמתנחלים התחכמו ופיזרו את הקרוואנים על כל הגבעות
מסביב. הנבלות האלו לא יצליחו למנוע ממני לראות את המשחק של
מכבי, אמר סגן בן-יצחק וחילק אותנו לצוותים, כל זוג תופס גבעה
ומפנה משם את המתנחלים, תתחילו עם משפטים מנומסים אבל אם הם
מתנגדים תרדו עליהם בכוח. אני וקובי קיבלנו את הגבעה הכי
גבוהה.
זה לא בסדר, רטן קובי בדרך, יהודים לא צריכים לפנות יהודים. אם
לא הייתי חייב לצאת שבת מזמן הייתי מסרב פקודה. הוא היה שמן
ועצלן, הקובי הזה, והזיע והתנשף כמו גבר בן יותר מחמישים.
בכוונה הוא נתן לי את הגבעה הכי גבוהה, הסגן המניאק הזה, הוא
אמר לי בזמן שטיפסנו, לדפוק אותי על זה שיש לי מצפון.
לא עניתי, רק הבטתי בפסגה המתקרבת שבראשה עמד קרוואן נפוח
ולבן, שנראה כמו לוויתן קצוץ זנב. אף שביל או כביש לא הוביל
למעלה, האל יודע איך הם הצליחו להעלות אותו לשם. הגבעות מסביב
היו עגולות כמו עוגות בבית קפה, בכל מקום צמחו סלעים מסוכרים
ושקטים, השמיים היו גבוהים ויפים כמו טפט מוצלח במיוחד, נוף
עוצר נשימה. קובי נעמד מתנשף. כוס אמק, ג'קי, לא כל כך מהר,
הוא ביקש ממני, אני עוד מעט נחנק פה, מצדי שבן-יצחק יפסיד את
המכבי שלו, הגבעה הזאת מחסלת אותי. אתה יכול לשבת פה, שמענו
לפתע קול. כמעט משום מקום צץ לו המתנחל. הכיפה שלו היתה שמוטה
בחינניות על הפדחת, והציציות שלו התבדרו ברוח. הוא הצביע על
כיסא נוח שעמד מחוץ לקרוואן. אנחנו לא באנו לפה לנוח, אמרתי
למתנחל, באנו לפנות אותך, אז תארוז. אני יודע, אמר המתנחל,
ואני לא כועס, אבל לא צריך להחפז, שבו, תשתו מיץ, תנוחו קצת
ואז תפנו אותי. אני ניענתי את הראש בשלילה, אבל קובי כבר
התפרקד על כסא והתמתח, איזה מיץ יש לך? הוא שאל את המתנחל.
לימון, ענה המתנחל. תביא נטעם, אמר קובי. המתנחל נכנס לקרוואן,
ואני עקבתי אחריו לבדוק שהוא לא מתכוון לברוח. הרוח שנשבה על
הגבעה החשופה היתה קרירה ונעימה כמו ממזגן. הבטתי מסביב בקוצים
ובטרשים שהתפשטו בכל מקום והתפלאתי מה יש לעשות כאן בלילה,
כלום חוץ מלפחד שיבואו מחבלים, חשבתי. המתנחל חזר עם שתי כוסות
מיץ. קובי לגם את הכוס בשלוק אחד, אני שתיתי קצת לוודא שזה
באמת מיץ לימון.
יאללה, אמר קובי והתרומם מהכיסא, מתפנים. המתנחל הנהן, הכתיף
תרמיל לא גדול והתחיל לרדת למטה. בדרך הוא וקובי שוחחו. חבל
לכם על המאמץ, אמר המתנחל, במילא לא יעזור לכם. אתה כמו אח
שלי, ענה קובי, רק שלאח האמיתי שלי יש בר מצווה ואני חייב לצאת
שבת. בערך באמצע המדרון נעמד המתנחל וביקש ללכת לשרותים,
להתפנות. רק מהר, אמרתי, לפני שיתחיל להחשיך. המתנחל הסתכל
מסביב ונעלם מאחורי שיח. לוקח לו הרבה זמן, התלונן קובי אחרי
עשר דקות. יכול להיות שאין לו פיפי, השבתי. הי, אח שלי, קרא
קובי וכששום תשובה לא נשמעה, פסע לעבר השיח. הבן זונה נעלם,
הוא הודיע בכעס. הסתכלתי אל הפסגה, המתנחל ישב שם על הכסא נוח.
איזה נבלה, קילל קובי והתחיל להזיע רק מהחשבה על הטיפוס מחדש,
ככה אחים לא מתנהגים.
עלינו שוב למעלה. עוד מיץ לימון? שאל המתנחל כשהגענו. תפסיק עם
השטויות, נבח קובי, תקום ותרד. מה אתה רוצה, אמר המתנחל,
הסכמתם שאלך לשרותים, אז הלכתי. הוא הצביע ובאמת ליד הקרוואן
עמד ביתן של שרותים ניידים, ירוק כמו קרוקודיל. לידו חפר פועל
פלסטיני בור ספיגה. אתה לא מצפה שאני אתפנה בטבע, אמר המתנחל.
קובי ניגש ותפס למתנחל את החולצה. עכשיו, הוא אמר, בלי קונצים
יורדים למטה. הוא משך אותו מהכיסא והוביל אותו במורד הגבעה.
תמשיך לחפור עיסא, צעק המתנחל, אני עוד מעט אגיע.
בדרך למטה עצרנו לנוח, כי קובי התעייף וגם אני הייתי קצת מותש.
רוצים לאכול משהו? שאל המתנחל. והוציא סנדוויץ' מהתיק. קובי
הביט בו בחשדנות. זה כשר? הוא שאל, בטח, צחק המתנחל ונתן לקובי
סנדוויץ'. רגע, יש לי גם בשבילך, הוא פשפש בתרמיל והוציא כריך
נוסף. זה היה סנדוויץ' אבוקדו מצוין. בעיר היו לוקחים עליו
יותר משלושים שקל. שים לב, שמעתי את קובי אומר בפה מלא אבוקדו.
משב רוח פתאומי חטף את הכיפה מראשו של המתנחל. המתנחל זינק
ממקומו ופתח במרדף אחר הכיפה המתגלגלת. סיימנו לאכול וחיכינו.
אני לא מאמין, התרתח קובי, הוא עבד עלינו שוב, בן-יצחק ינקנק
אותנו, אני אהרוג אותו.
עלינו שוב למעלה. למעלה ישב המתנחל בצילה של סככה גדולה, לידו
ישבו עוד שניים, הם אכלו סנדוויצ'ים. מסביב עבדו כמו משוגעים
ארבעה פועלים פלסטינים סביב מערבל בטון מפלצתי ויצקו יסודות.
מצטער, אמר המתנחל, שמתי לב שלי לא נשאר סנדוויץ' אז עליתי
לקחת. קובי כמעט הכניס לו מכות. די כבר, אמרתי, מספיק עם
ההתחכמויות, אתה יורד אתנו, כי מתחיל להחשיך, אם אתה עושה
בעיות אנחנו שמים עליך אזיקונים וסוחבים אותך כמו ערבי. המתנחל
קם, ניער את בגדיו מפרורי לחם ונפרד משני המתנחלים שעוד אכלו.
מה אתם, אמר קובי בפנים חמוצות, גם אותם צריך לפנות? הם אורחים
מהגבעה ממול, אמר המתנחל. יופי, אמר קובי, אז זה העסק של הצוות
של רפי. ירדנו למטה.
אבל היינו חייבים לעצור לתפילת ערבית. הוא דתי, הסביר לי קובי
בזמן שהמתנחל התעטף בטלית, אי אפשר להגיד לו לא על דבר כזה,
איפה הוא? מסתבר שברגע שהוא נכנס תחת הטלית הוא שוב נעלם. אני
אוציא לו את העיניים! צרח קובי על הרוח, ככה יהודי לא עושה
ליהודי. עלינו למעלה. קובי רצה לדרוך את הרובה אבל שיכנעתי
אותו שלא. כשעלינו למעלה הוא לא היה שם, אבל פגשנו בחורה צעירה
עם מפית רקומה על הראש. ראית פה מתנחל? שאל אותה קובי. תנסה
בבית כנסת, היא אמרה, כולם בתפילת ערבית. הוא היה שם. קובי
חיכה שהתפילה תסתיים ואז פילס דרך בין גלי המתפללים, התנפל על
המתנחל, חנק אותו קצת וגרר אותו החוצה. מה אתה עושה? התרגז
המתנחל, אתה בעצמך אשרת לי להתפלל ולמעלה יש מניין.
קובי לא השיב. הוא אחז את המתנחל בצד אחד ואני אחזתי אותו היטב
בצד השני, וככה שנינו אוחזים סחבנו אותו בדרך למטה. החשיך,
הגבעות נבלעו בשמיים. בקושי ראינו איפה לדרוך, קובי נחר מרוב
מאמץ. אתה מחזיק אותו? הוא שאל, כי אם לא אני מת. כן, אמרתי
לו, אני תופס אותו טוב טוב ביד. גם אני מחזיק אותו ביד, אמר
קובי. הוא נשמע קרוב, יותר מדי קרוב. החזקנו אחד את השני. קובי
כמעט בכה מרוב זעם. הלכה השבת, הוא ילל, הלכה לי השבת. אמרתי
לך להחזיק אותו, יא שמאלני מסריח. עלינו למעלה.
למעלה ראינו את המתנחל. הוא ישב נינוח תחת הסככה וראה עם סגן
בן-יצחק משחק של מכבי בטלוויזיה. קובי נעצר מול המתנחל וכיוון
אליו את הרובה. תוריד את הרובה, פקד בן-יצחק, אתה מסתיר. קובי
הוריד את הרובה והתמוטט. המפקד בן יצחק, אמרתי, המתנחל הזה
עושה לנו צרות, הוא לא מסכים שנרד למטה. זה בסדר ג'קי, אמר סגן
בן-יצחק, יאנקעלע הבטיח לי שהוא ירד בעצמו אחרי שיגמר המשחק.
בעזרת השם מכבי יקחו, אמר יאנקעלע, הגוי השחור מחולל נפלאות
תחת הסל.