יד העברית קצרה גם בשבילי, או שמא אין זאת אשמתה? אבל גם לי
שפה אחרת אין כדי להגיד "גם לי אליך יש חיבה". אולי שלי גדולה
קצת משלך ולעיתים אולי קרה היא בהרבה אך כשהיא יוקדת בי כאש
ומתיזה גיצים, היא מכלה בי כל פינה של שקט. אתה נינוח, זהו
טבעך, האם על זאת אני כאן מוכיחה אותך? לא אין זה הדבר, לא, לא
על זאת אלא על כך שאין ידך בוזזות עוד רגע קט במחיצתי על זה
וכשאני איתך שוב אין אתה איתי.
האם כבר לא נותר בך כל להט? לחיות, לטעום, לחלום, לגעת? האם
עייפת מן השפל כה שלא תרצה להמלט ממנו אף לרגע, בין זרעותי אשר
חפצו רק בגופך? ולא תרשה לי שוב לזרוע בליל חורף קר אביב
בחלונך? הלא קראת לי "נטשה"!
הלא עניתי הן לקריאתך. |
