ריח טבק שרוף עולה מסיגריה,
בעוד בטלוויזיה מרצדות תמונות של מלחמה, דם, גופות ואמהות
שקולות,
ועוד פוליטיקאי משופשף צועק סקנדל! מחדל ביטחוני! ליד האמא
הבוכיה שאיבדה את בן בכורה.
ואני מאפר, ולוקח עוד שלוק מהבירה, נשכב אחורה ומחפש משהו אחר
לראות, ערוץ ועוד ערוץ, אותם ערכים שיטחיים, בנות מקפצות
בחולצות צמודות, הרצח אונסתקיפה שבא אחר כך, ונגלגל עוד איזה
ג'וינט בשביל שהכל יתעכל טוב טוב בקיבה.
והנה הגענו לערוץ בצבעי תכלת, איזה שמן עם ציציות מקפצות, מטיף
לנו על יום הכיפורים, ואם אני יעלה בעוד ערוץ אני יצליח לקלוט
איזה איש אש"ף מטיף להרוג יהודים...אחר כך לא מבינים לאן הלכה
הילדות, הילדות הרכה של פעם...הגוגואים המחניים התופסת
והחממות...לאן הכל נעלם? האם הטכנולגיה המפלצתית אכלה אותה?
יום אחד הלכתי לבקר בבית ספר היסודי הישן שלי...וישבתי בחצר
בזמן ההפסקה ואוזני לא האמינו לדברים שהן שמעו, רצח, הרג
אלימות בלתי פוסקת...ילדים מדברים מאיימים גונבים, בוכים על
חברים שנהרגו בפיגועים. תאונות הדרכים אשר מחסלות אנשים, אבל
העיקר שהם מתו בסטייל, עם הכוסית לידם שמתה עם הרושם שהגבר
המגניב שלידה, תותח על והצליח להשתלט על הרכב ב200 קמ"ש על
כביש החוף, טוב לפחות ל10 שניות לפני שהם התנגשו בעמוד.
ואנחנו חוזרים לבועה בה אנחנו חיים, לתוך הטלוויזיה שבה אנחנו
מוגנים, אותה בועה מגנה שבא...
לי זה לא יקרה