תותי שדה / לסבוס - מושב החורף |
נשים רסוקות לב
בואו בואו אלי נשים
פצועות רוך אמהות וחמלה
למודות האזוב והסדק
מצולקות רוכסני תפרי החיתוך
לאורך או רוחב הגוף ופתליו
אל האי שוב ניסע
לעת ערב ניגע נפאר ונאהב
את יפי נקבינו
מלים אכולות תוגה
נשחק עדי אוזן אחרת
בואו יפות כחוטי משי טוויים
מכל שנותר להראות
והשאר מטושטש עדיים
במבט בדמעות מטביעות
נקלף את העור הפגום ההדוף הכחול
נשיל נתחשל נתנחשל כגלים
חמוקיים ערוות שדיים חצוצרות בתולין
ואז למודות אכזבות ויאוש
נניח ראש על ירך
ראש על ירך
ירך על ראש
שרשרת
סוגרות מעגל אצל רחם
בחיק הגדול בתנוחה עוברית שתאמר נחמה
ומעל משום מה בכל אותה עת ירחף געגוע
לצלם פאלי פועם ונטול לכאורה משמעות
אך אין בנו שלמות
ללא הם.
מוקדש לכל חבורתי הנשים המעט תשושות והמאוד נפלאות
בית א' - נשחק - מלשון שחיקה.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|