ספרי לי מה עבר עלייך
ולמה את כל כך עצובה
תראי לי מי הכאיב לך,
מי פגע בך כל כך

אומרים שהזמן מרפא הכל
למדתי שזה לא נכון
הזמן רק מכהה את החושים
גורם לך להבין את גודל הפגיעה,
את משמעות הפרידה, ההכחשה.
מוזר שעדיין לא למדת את זה את יודעת?
כל כך הרבה אנשים פגעו בך
הפכת להיות כל כך סגורה, כל כך קרה
את פוחדת להיפתח לאנשים,
פוחדת לסמוך עליהם
כי כל מה שליווה אותך בחיים זה אכזבה מאנשים קרובים.
את צריכה ללמוד שככה זה בחיים
תמיד צריך להיות עם אצבע על הדופק
אל תיתני שיצמידו אותך לקיר
גם כשנראה לך שהכל בסדר ואת כבר לא לבד,
זה בדיוק הרגע שהכל יתמוטט ויחזור להתחלה

מתי תביני שהחיים השאירו בך רק צלקות?
אולי גם כמה זכרונות טובים פה ושם
אבל האופי שלך מקבל צורה רק ברגעי מצוקה
רק אז באמת אפשר לראות מי הבנאדם שעומד מולך
זה עצוב שזאת המציאות
אבל ככה זה, לפחות ככה אני רואה את זה
ניסו לשכנע אותי שזה לא נכון,
שאני פשוט מורדת ויש לי גישה עקומה לחיים
אבל אם הם היו חיים את החיים שלי
אפילו ליום אחד, הם היו מבינים,
שאין לי ברירה...