הריקנות הזאת ממלאת אותי כל פעם מחדש.
אני לא בטוח מאיפה היא נובעת, אבל מה שאני כן יודע הוא שכשהיא
באה, היא נשארת, ולהרבה זמן.
זאת תחושה כזאת של אי נוחות, אי נחיצות, אי שקט, ושאר האיים
למיניהם.
ואולי זו בדידות, או התנכרות מהעולם, אני לא בטוח, מה שכן, זה
גורם לי לעיתים קרובות לתהות האם יש טעם לצאת מהמיטה בבוקר.
אחרי הכל, עולם החלומות, דמיוני ככל שיהיה נדמה לי לעיתים עדיף
בהרבה על מה שקורה מחוצה לו. מציאות היא משהו מופשט,
אינדבידואלי וסובייקטיבי שאנו חווים כל אחד בדרכו, מה שבקלות
יכול להסביר למה יש אנשים שמעדיפים להמנע ממנה כמה שיותר.
כנראה שבאמת יש דברים רבים במציאות שלנו, האינדיבידואלית,
דפוקים ורקובים אם אנחנו מעדיפים לשקוע לתוך עולם דמיוני, או
סתם לברוח מהמציאות.
כלומר, מה הפלא שמספר כה רב של אנשים מתמכרים לסמים ולמשקאות
חריפים, וכן, גם למחשב?
הרי זו בריחה ברורה מאליה ממציאות של פגעים רעים לרוב.
הסמים גורמים לעולם שלנו להראות ורוד יותר, ומספקים הנאה,
אפילו אם רגעית, לכל אדם באשר הוא.
האלכוהול משחרר אותנו וגורם לנו להתנהג באופן שבו אנו רוצים
להתנהג, אפילו אם התנהגות זו היא מודחקת.
אולי זאת הבעיה שלנו, אנחנו מדחיקים יותר מדי, לא פתוחים
לרגשות שלנו, ואולי דווקא להיפך, אנחנו פתוחים מדי, ואומרים
דברים שלא צריכים להיאמר.
העולם כפי שהוא היום (איום) לא נותן תשובה ברורה לאף אחת
מהאפשרויות האלה, ועל זה אני מצר.