לפעמים צריך לשיר לעצמך שיר ערש

לא היה לה אף אחד, אפילו לא פיה, אפילו לא גמד.
ככה ישבה לה לאורה, על אדן החלון, וזמזמה שיר לפני השינה
שיר על אהבה, שיר עצוב...
הירח כבר החל נופל, וניצוצות של שמש החלו בוקעים מן האופק.
"חסר טעם", אמרה ובעטה בקיר הסמוך, ירדה מן החלון אל עבר
מיטתה, כבר אין לה מילה, אין לה אהבה, רק שיר לפני השינה.
שוכבת במיטה בעיניים פקוחות, מגניבה חיוך כשחושבת על אהבה,
אהבה שלעולם לא היתה, ויודעת שהוא עזב,
ואין יותר מי שישכב מאחוריה וילטף לה את הגב,
אז היא מלטפת לעצמה, ושרה שיר קטן לפני השינה.