אני וטוני רבנו, אני לא זוכרת על מה ולמה, אני רק זוכרת שזה
היה ריב נורא, אמרתי לו לקחת את הדברים שלו ולעוף לי מהפרצוף
ושאני לא רוצה לראות אותו יותר. הוא מלמל כמה מילים זועמות
שלרוב האנשים לא היו אומרות הרבה אבל לי הן אמרו הכל וכל כך
פגעו בי.
התחלתי להשתגע צרחתי עליו, אמרתי לו ללכת, התחלתי לזרוק עליו
ספרים מהמדף שהיה לידי, הוא צעק לי "משוגעת" ולא אמר יותר,
השתיקה שלו פגעה בי יותר מאשר 1000 מילים.
הוא המשיך לשתוק גם שלקח את המעיל שלו וטרק את הדלת אחריו
כשיצא אל הסופה שהייתה בחוץ.
ידעתי לאן הוא הולך, לאן שהוא תמיד הולך שאנחנו רבים, כאילו לא
קרה כלום הוא הולך למצוא לו "ידידות" חדשות.
כשהוא עזב אני הוצאתי בקבוק של טקילה והתחלתי להקפיץ כוסית אחר
כוסית אחר כוסית, עד שהייתי שיכורה לגמרי, ישבתי שיכורה
ועישנתי נובלס, בכיתי שעות בגללו.
אחרי שגמרתי חבילה של סיגריות, יצאתי מהדירה, בגופיה דקיקה
וג'ינס קצר ישר לתוך הסופה.
היה קפוא בחוץ כל כך עד שהעור שלי הפך לעור ברווז ואגרופיי
התקשו כמו שני גושי קרח.
שערי הרטוב נכנס לי לתוך העיניים והייתי רטובה עד לשד עצמותיי
אבל זה לא הפריע לי, המשכתי ללכת כאילו היה זה ליל קיץ חמים.
הלכתי במשך שעתיים עד שמצאתי את עצמי במקום שאני לא מכירה,
הייתי מתחת לגשר והמקום היה חשוך, ראיתי צללים מסביבי.
היו שם עוד אנשים, הם היו לבושים בלבוש כהה, איש אחד נמוך ורזה
התקרב אליי הוא הביט בי בחשכה ואמר לי "את הזונה של אנטוני,
אה?" לא עניתי לו אבל הוא ידע את התשובה, "החבר שלך חייב לי
כסף כבר המון זמן".
"האקס שלי חייב לך כסף" תיקנתי אותו.
"בכל מקרה, תגידי לטוני שאם אני לא מקבל את הכסף עד מחר הוא
מת"
"צריך עזרה? אני אשמח להרוג אותו." הוא הביט בי, ידעתי שהוא
בודק אם אני רצינית, אני בעצמי לא ידעתי אם אני מסוגלת לזה,
אבל ידעתי שאני רוצה.
אני לא זוכרת מה קרה אחרי זה רק שקמתי בבוקר במין זולה כזאת,
היה ברור שאף אחד לא גר שם, אבל היו שם ספות ישנות וכורסאות,
מסביבי היו עוד כמה בנות, רובן הזריקו לעצמן חומר לתוך הזרוע.
אחת מהן שסיימה להזריק התקרבה אליי, "את הבחורה של טוני נכון?"
היא שאלה "יצא לי להכיר אותו די מקרוב זה היה ממש תענוג" הבנתי
מה היתה כוונתה.
התמלאתי בזעם שלא חוויתי מעולם, ידעתי שהוא בוגד אבל עכשיו
שפגשתי את אחת מהזונות שלו כעסתי יותר מתמיד.
טיפוס גבוה ושחום די נאה אבל גם די מפוקפק יצא מחדר סמוך ונעץ
בי עיניים, הוא סימן לי בידיו לבוא אליו, במידה של חשש מסוים
וגם ביטחון גמור צעדתי אליו, שהגעתי אליו הוא הביט בי במשך 10
שניות בערך, הוציא את הסיגריה מפיו ואמר: "הבוס קורא לך" הוא
דחף את הדלת שמאחוריו וסימן לי להכנס לחדר, נכנסתי בצעדים
איטיים, האיש הנמוך מהלילה הקודם ישב על כסא מרופד ועישן.
התקרבתי אליו, "שבי" הוא אמר, התיישבתי על כסא עץ עלוב מולו,
"אתמול בלילה אמרת משהו, על זה שהיית רוצה להרוג את טוני.
אנחנו יכולים לעזור אחד לשני, שנינו צריכים להיפטר ממנו" הוא
בחן אותי עם עיניו לכמה שניות והמשיך לדבר "אנחנו יכולים לספק
לך כלי נשק ואליבי", עדיין בהלם מהבחורה שפגשתי, קיבלתי את
הצעתו.
כשיצאתי מהחדר שמעתי צעקות, הצמדתי את ראשי לדלת ושמעתי ריב
כעוס מתרחש בחדר, "אני אומר לך היא תתחרט! היא אפשר לבטוח בה!
היא החברה שלו, חוץ מזה היא תסגיר אותנו"
"לא היא לא, וגם אם היא כן תתחרט, אנחנו כבר נטפל בה, אף אחד
לא מפר הסכם איתנו!!" היה זה קולו של "הבוס", האיש השני המשיך,
"חוץ מזה היא לא מוכשרת לעניין, מה אם יתתפסו אותה?!"
"אם יתפסו אותה, מה שלא יקרה," נשמע שוב קולו של 'הבוס' " אז
אנחנו נכחיש כל עניין איתה, היא לא תוכל להוכיח כלום, היא
תיפול לבד, לה יש את המניעים."
כששמעתי את הדברים נאלמתי דום וחשבתי לעצמי, מה אם יתפסו אותי,
יתנו לי עונש מוות!! אבל אני חייבת לעשות זאת או שיהרגו
אותי...
לא הייתה לי שום ברירה.
חזרתי לדירתי, ושכבתי על המיטה, עצמתי את עיני וניסיתי להירדם,
שכבתי ערה במשך שעה ואז צלצל הטלפון.
הרמתי את השפורפרת, היה זה הקול של הגבר השחום והנאה שהוביל
אותי לחדרו של "הבוס".
הוא לא אמר הרבה רק: "תפגשי אותי במועדון הלילה שבפינת שדרת
מנהטן הלילה ב-11".
באותו הלילה ב-11 יצאתי מביתי אל המועדון שהגעתי לשם, ראיתי
צללית כהה מתחבאת בחושך, בהתחלה התרחקתי ממנה פחדתי מהאיש
שמסתתר בחשיכה, ואז זיהיתי אותו, הוא סימן לי לבוא אליו כמו
שסימן לי בעבר, התקרבתי אליו בצעדים איטיים, הוא הושיט שקית בד
מקטיפה ואמר לי: "תעשי את זה ב- 16 במרץ בשעה 10 בלילה בדיוק,
אם השוטרים ישאלו אותך איפה היית בזמן הרצח תאמרי להם שיצאת עם
ליסה מונטריאנו מחוץ לעיר יצאתן שעה 6 בערב עד 3 בצהריים יום
לאחר מכן, אחרי שתהרגי אותו תלכי לכתובת הזאת, זו הדירה של
ליסה תדאגי לא להשאיר סימן".
כשחזרתי לדירתי הבטתי בשקית הבד חששותי התאמתו, היה בפנים
אקדח.
בליל ה-16 באוגוסט הלכתי לדירתו של טוני, פתחתי את הדלת שלא
הייתה נעולה לצערי,
שמעתי אנחות מחדר השינה, הוא היה שם, אבל לא לבד, עברו רק
יומיים והוא כבר מצא לו כלבה אחרת.
האנחות נעלמו פתאום, חיכיתי מספר שניות ונכנסתי לחדר, הוא שכב
במיטה בשקט, חשבתי לעצמי שטעיתי והוא פשוט חלם ונאנח, חשבתי
שהוא לבד, טעיתי, לא ידעתי כמה טעיתי יריתי בו שוב ושוב פתאום
מישהו לפת אותי מאחור, הוא לא היה לבד כך התברר לי, הוא היה עם
אישה אחרת, נאבקתי בה היא תפסה בראשי ותלשה קווצות שיער מראשי,
נאבקנו על האקדח וכדור נפלט, אני נשבעת לכם שהכדור נפלט!! לא
רציתי להרוג אותה, אבל היא מתה.
כשסיימתי לספר את סיפורי פניתי אל חבר המושבעים והתחננתי שלא
יהרגו אותי בכיתי להם ביקשתי.
אך הם רק הביטו בפנים מאוכזבות וכועסות ידעתי שתחינותי לשווא,
נדונתי לעונש מוות בהזרקת רעל.

ככה רצחתי את החבר שלי...