ריקי די / המתנה |
והבטנו אל ידינו השותקות,
לא הערנו את המילים
לא חפזנו לזרות מלח
על פצעים.
שוב נדם אותו הקול,
אמרי מדוע אפורים הקירות
רק כוס קפה אולי ארוחה
ואני מכווצת חיוך מאולץ
ואני, ידעתי אותך.
חלומות מקופלים שם עדיין
במעלה מדרגות האהבה,
חתומים בחותם זכרון
ממתינים לזמן לחצות את הסף,
לפתוח ארון.
יודעת שאתה עוד אוהב
אתה לבד, אני לבדי
מצפים להתחלה
לקרוע את הדממה
ואולי להוסיף עוד מילה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|