ונזכרת בערגה
איך אוננתי בחוזקה
בלילות חשוכים ובבקרים מוארים.
איך קירבתי ראשו של זה ושל זה,
לינוק לי מן החזה.
ונתנתי גושפנקא לאיברם המשתלח
לבחוש ברחמי הרותח
וכעת?
שולחת אצבע רועדת לעבר פעמון תשוקתי
וחוזרת. חוזרת בי.
כבויה.
לא גומרת, לא גומרת, רק נגמרת.
מתה מבלי למות.
מגששת אחר מתג ההפעלה של גופי, אך נראה כי מישהו לחץ על כפתור
הכיבוי והחביא את המתג.
צורחת
מייללת בתוכי
סרטים רצים במוחי
רק בחושך, רק בחושך... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.