New Stage - Go To Main Page

יניב לב-ארי
/
לפעמים

לפעמים אני מפשיט את ירון בדמיוני ומסתכל על כל הגוף שלו. על
החזה הנפוח מטופח משעות של עבודה בחדר הכושר על הפנים המתוקות
שלו שנותנות לו הוויה של נער בן 15 על הריבועים בבטן החלקה
ריבועים כמו בבטן של מיכאל זנדברג אחרי שהוא מוציא את החולצה
ממכנסי הספורט , (מה שמזכיר לי הוא אף פעם לא חגג גול עם הנפת
חולצה.) ירון היה סטודנט למדעי המחשב כשהכרתי אותו באוניברסיטת
בר אילן. היה לו מין מבט חמוד כזה בעיניים כולם אהבו אותו ,
גברים ונשים כאחד , רק אני ידעתי: "אני אניח את ידי על המסוקס
הזה ואשא אותו להיות הגבר היחיד שידעתי בחיי, אהבה נצחית יותר
מתמיד. והיו לי אהבות אחרות בחיים : , למשל צילה שלא הפסיקה
לשבח את הטעם הטוב שלי בבגדים , או קרן שנשרפה , על הזין שלי
כשהוא חודר נטול קונדום לתוך החור שלה



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 9/11/04 9:35
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יניב לב-ארי

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה