איוב כהן / צלליות באור סהר |
קצה אין לראות
נפש הומה לגעת, לאהוב
מגששת לריק
כמו חבק הגורל ארץ קדומים
ואחז ברוח לנשב
עד שקע האבק ונגלו המראות והיית
ידעתיך בתכלת שמיים, כחמה
צללים נסוגו להיות נגוהות באורך
בשרעפים באת מרקדת צלליות באור סהר
לוחשת ערגות
עינייך, סוד רוחך בורקות
פתוי לי קורצות
להיות שבוי לך בעלומים
ופרח המדבר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|