מסיכת הברזל התפוררה
עוד רגע וכולם יוכלו לראות את מה שיש בפנים
מכל הכיוונים
החיים יוצאים ונכנסים
ללא שליטה
גוף כוסה כולו בגלד
ועכשיו הגוף חשוף
פרצוף חתום כיסה נשמת הילד
ועכשיו הכל שקוף
איפה אני נגמר
אין דבר ביני לבין המציאות
אך דבר אינו נשמר בפנים
אין אמת ואין טעות
במעופן של השנים
בעקבותיו של חוט
שאבד בין עננים
ולאט נמוג הזיכרון
של גבולות העפיפון
שנקרא אסף אלרון.
צמא
כי עכשיו אני מים,
לא עוד קרח
מכה גלים, מתאדה, נופל, מחלחל לאדמה,
אבל לא יכול לתפוס צורה
ולא יכול להלחם בכוח המשיכה של הים
או בתבניתם של הנחלים
הלב אבוד
בלי איש הפח
אך מי צריך שריון חלוד
אמן,
הוא לבלי שוב,
הלך.
לאיזבל.
שהייתה לי אגם להשתקף בו
וענן לחלום עליו. |
