אני רוצה לבקש סליחה מכל החלומות שתמיד פחדתי להגשים, לבקש
סליחה מעצמי כל כך, שאף פעם לא הייתי שם כשהייתי צריכה אותי.
על כך שתמיד התגמדתי ונתתי לאחרים לזרוח.
אני רוצה לבקש סליחה מאמא על כל הפעמים שעיצבנתי, העלבתי
ופגעתי. על כך שאף-פעם לא אמרתי שאני אוהבת. אז, אמא, אני
אוהבת אותך כל-כך, אל תעזבי אותי לעולם, את נקודת האור בדרכי
האפלה.
אני רוצה להיות מסוגלת לסלוח לאלון, למרות שביני לבין עצמי כבר
מזמן סלחתי. לבקש סליחה ממנו על כך שבמשך כל התקופה הארוכה
שהיינו ביחד תמיד לקחתי כמובן מאליו, ואף פעם לא אמרתי לו כמה
שהוא חשוב לי. על כך שאף פעם לא היה אומץ להודות כמה זה מרגיש
לי שלם ותמיד חיפשתי חסרונות. אלון, תודה על השנתיים הכי שלמות
של החיים שלי. אני רוצה לבקש סליחה מעצמי על כך שאני עדיין
כל-כך אוהבת, למרות כל מה שהוא עשה ולמרות שעברו כבר כמעט
שנתיים מאז שנפרדנו.
אני רוצה לבקש סליחה מנפו על כל הלילות הבודדים כשלא הייתי שם
כשהוא הזדקק לי, על הנביחות חסרות הקול שאיש לא שמע מלבד הירח.
אני אוהבת אותך כל-כך, זקוקה לך עד עמקי נשמתי. אל תעזוב אותי
לעולם, אתה החבר הכי טוב שלי. תודה על כך ששמרת על השפיות שלי
במהלך השנה ותשעת החודשים הכי קשים של החיים שלי.
אני סולחת לתותי על הכל למרות שזה קשה, הוא רק ילד עדיין, יום
יבוא והוא יבין. אני מקווה שיום יבוא והוא יוכל לסלוח לי.
אני רוצה להיות מסוגלת לסלוח לאתי על כך שהיא קמה והלכה, על כך
שלא היה לה כוח יותר להתמודד עם הפחדים שלי. על כך שהיא השאירה
אותי להילחם לבד מול השדים שלי. אני יכולה להבין אותה.
אני רוצה יום אחד להרגיש שלמה עם הסליחה שלי לכפיר, להביט בו
ולא לכעוס יותר על כך שהוא מעולם לא ידע להתמודד עם האמת. על
כך שהוא עירער לי את הביטחון בעצמי ובאנשים בכלל. סליחה מעצמי
כל כך שלכל אורך שנות בגרותי לא הפסקתי להשתוקק לדמותו בחיי
למרות שמעולם לא הגיע לו.
אני רוצה לבקש סליחה מהדרך שאיבדתי, מהשעות שביזבזתי.
סליחה על כל הפעמים שבכיתי והתנצלתי.



24.9.04 ערב יום כיפור