בתחילה
זרמו המלים מהוססות ומגומגמות,
כמו זרזיף מים מתפתל חרישית בין סלעים,
אחר-כן בשלולית צלולה, אגמית  
שטה בלאט סביב עצמה, וצלליתה משתקפת.

בתחילה
המילים נתקעו בכיוון חד סטרי
מגששות ברחוב לא מואר ונתקלות
בקירות סוגרים עם פס שמים צר ומכוכב
עד כדי קרוסלה הסובבת ללא תכלית.

בתחילה
עוד סיפרנו אחד לשני את תלאות חיינו,
וריגוש מה התגנב אל הלבלב להרעיד בטן
מתנגנת כמו תוף בצליל עמום
המתעמת עם חלל וזמן בלתי מוגבלים.

אחר-כן
הושטנו ידיים ונגענו,
נחל חיינו זרם במורד מתון
להשקות תקוות ואכזבות לפריחה אביבית
עם אודם שקיעה ועניים כבויות.

כמו
קוקטייל הדברים בלתי מובנים
ונמצאנו חבוקים וסבוכים כמו יער
ללא מוצא, צמרותיו שמש הסתירו.
רק זיק של אור פילח הנסתר להעלות אד.

אז
עלו כל השאלות והמועקות
ולא עוד ידיים אחזנו כבראשונה
ושפתותינו גיששו בעלמה למצאו פתרון
וגם אם חבוקים היינו, רחקנו כשנות אור.

עכשיו
יש רק שתיקות ותהיות
ארוכות, מתמשכות ונעלמות אחת אחרי רעותה
כמו עמודי טלפון בדהור רכבת חיינו
אל מחוז חפצינו הנעלם בקו אופק בוער
בסימני שאלה מעורפלים עדי בואנו הלום
ולא נדע אם הגענו או רק התחלנו מחדש
את ראשית האחרית.

בתחילה זרמנו זה בזה.
עכשיו אנחנו זורמים במקביל