הפרחים שהונחו על קברה היו יפים ונדירים, לא מהסוג שאתה זוכה
לראות בחצרות ובגנים וגם לא כאלה שמוכרים לך בשלושים שקל
במשתלה.
אלו היו הפרחים שהיא גידלה כל חייה שהייתה מסורה כל כך לטיפוחם
ובשכונה שלנו הם באמת היו נדירים ובולטים ביופים, אם היית עובר
במקרה לאורך הרחוב שלנו היית זוכה לראות אותה מטפלת בהם
במיומנות ובאהבה, היית רואה אותה מאושרת נינוחה ועדינה.
והפרחים, הם לא נשארו כפויי טובה הם נתנו לה חיות וצבע לחייה
ממלאים את כל השכונה בריחות אקזוטים ומושכים.
ללא ספק היא הייתה בן אדם נדיר.

נזכר אני עכשיו ביום שאני ואלי רדפנו אחרי חתול בניסיון לצבוע
אותו בספריי ותוך כדי רדיפה חדרנו אל החצר שלה ולמרות
שניזהרנו, רמסנו בדרך כמה פרחים שהסתבר לנו אחר כך שהם היו
טרופיים ונדירים ומשהו כזה, אני זוכר שהיא רדפה אחרנו עם מטאטא
והיכתה אותנו.
בנוסף, היא התקשרה למשטרה והתלוננה על שתי החוליגנים, השוטר
שהגיע היה מפחיד ודיבר עם אמא שלי במשך שעה.
אחר כך אני זוכר שאמא אמרה שהיא רק מוציאה את התיסכול שלה כי
אף גבר לא רוצה אותה כי היא מכוערת.
האמת שהיא הייתה מכוערת מאד ועוד העיסוק בפרחים כה יפים רק
הבליט את כיעורה.
עכשיו כשאני חושב על זה לא סבלתי אותה ולא הייתי בכלל מגיע לפה
אם אבא שלי לא היה מכריח אותי.
הוא אומר שצריך לתת כבוד למתים או משהו כזה, לא הבנתי, אבל
עכשיו זה לא חשוב כי כולם הולכים.
ואני הולך לשחק כדורגל.