הגיע קיץ והציפורים מציצות והשמים בהירים,
זוגות אוהבים הולכים על השביל
צחוק של ילד מהדהד באוזני,
כשהוא חוזר בריצה ושמחה חזרה אל הוריו
מסתכלת במראה ואוהבת את מה שאני רואה,
צוחקת ללא הפסקה מכל בדיחה
אוהבת לאהוב ומרוצה מהחיים,
לא חושבת שדברים יכולים להיות אחרים
ריח של סוף הקיץ באוויר אך הציפורים עדיין שם והשמים כחולים,
זוגות מאוהבים הולכים על הכביש
גיחוך של ילד מהדהד באוזני,
כשהוא חוזר אל הוריו
מסתכלת במראה ועדיין אני שם,
צוחקת לפעמים מהבדיחות
אוהבת לאהוב ומרוצה,
מבחינה בשינויים אבל מעדיפה שלא
סוף הקיץ הגיע הציפורים כבר עפו והשמים התאפרו,
השבילים ריקים מאנשים
כבר אין קול של ילד באוזניי,
לאן הוא נעלם?
כבר לא מכירה את ההשתקפות של עצמי,
וחיוך על שפתיי לא עלה כבר כמה ימים
מפחדת לאהוב ומאוכזבת,
עכשיו אני רואה שכלום לא נשאר אותו הדבר
זה מה שקורה שכל מי שאהבת עזב,
אתה מרגיש את הפחד
לא רוצה לאבד יותר אנשים ,
אז פשוט מוותר על זה לכל החיים
בגלל זה,
אתה צופה בשביל הזה לבדך
אתה רואה את המשפחות השמחות האלו,
ובסוף חוזר לשלך
מתחמק מהמראות שמולך,
ומחייך חיוך כשבפנים זה רק בכי
כי לא יכולה שוב שליבי ישבר,
כי לתקן אותו זה דורש יותר מדי ממני
לא נותרו לי יותר דמעות,
את זה אני מקווה בחיים שוב לא לראות. |