מלח על השפתיים, על הלשון ובין
הנחיריים
משהו יתרחב בסופו של דבר
וזה לא יהיה העצב ולא תהיה הזווית
של פקיחת העין בבוקר
שיבוא, גם אם תבטיח לי שלא
שיכבה
גם אם כל המתגים כולם יהיו סדין
קר ודוקר
הגוף יכול להם
ואם הגוף יכול
הלב יתייצב
החזה ייפער
האוויר ישתחרר
השמיים יגביהו מעוף אל ענן
הזמן ימוסגר
האיסור יותר, המכפלת תיפתח
הטעם המלוח
שלך

מלח מתחת לציפורן, על הזרוע ובין
האצבעות
את יושבת מולי ואומרת שעכשיו מותר לי
לבכות
לעצום עיניים ולדמיין אותך נוגעת בי
באור, לא
נותנת לי לגמור
עד שאני נוטפת דמעות על הירכיים

משהו ירתח בסופו של דבר
וזה לא יהיה המגע של גוף אל לוח גוף אל רוח
מדברית, זו לא תהיה
השמש שזורחת בקרקעית

השולחן בינינו
שבור רגליים
גם שלי
רועדות
את שולחת יד שקופה אל צווארי
ומבקשת ממני, שוב

מלח בוורידים, בקנה הנשימה, בתוך
מערכת הדם
בסופה של שעה, אני אצליח שלא לפצוע את עצמי
לתת למילותייך להימהל
לתהיותייך להישאל
לכבול אותי אלייך בחישוקים דקים של
אמון וברזל

הזיכרון הרחוק שלך יתאדה, כוס
התה תישאר יבשה
וגרגרי מלח שלא יימתקו
שלא נמסו
נקרשים בתחתית.