ואז הגיעה הרכבת בחלומי.
ומכיוון שהרגשתי רע בעירי,
עליתי על קרון והוא היה צבעוני,
היו בו אנשים שלא הכרתי,
פתאום השתחררה רוחי,
לא היו בו אנשים צרי דעי,
אולי סוף סוף מצאתי את ביתי?
ומה שתמיד רציתי,
אך מפחד מגירוש ממשפחתי,
בסתר כן עשיתי,
כי למרות הכל ככה הייתי.
ופתאום כה משוחררת הרגשתי,
בקרון הרכבת הצבעוני,
הייתי הכי אמיתי,
הייתי פשוט... אני. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.